אז עכשיו יש לנו פסיקה מלומדת של בית הדין לעבודה. המתמחים הגישו את התפטרותם כקולקטיב ולכן היא פסולה - בכך פתר בית הדין את עצמו ואת המדינה מדיון ענייני בבעיית המתמחים וכולם נשמו לרווחה, האומנם?
בית הדין לעבודה במסורת של עשרות שנים מנסה לפתור בעיות ולא לפסוק דינים כי הרי ביחסי עבודה בהם שני הצדדים נזקקים אחד לשני עוד שנים רבות שיטת "ייקוב הדין את ההר" אינה עובדת. ובכל זאת העדיף בית הדין לפסוק כפי שפסק, והבעיה נדחתה בעוד חודש ימים כי הרי המתמחים יגישו בנפרד כפרטים התפטרות מחודשת, וכי איזו ברירה יש להם?
להזכיר לכולנו שזעקת המתמחים נשמעה כבר בתחילת המשא-ומתן ואלמלא האהדה הציבורית שזכה לה ד"ר אידלמן יו"ר ההסתדרות הרפואית כבר היו מקימים ארגון יציג משלהם, אבל ההקרבה האישית של אידלמן בשביתת הרעב שלו ובמסע הרגלי לירושלים נטעה תקווה מוטעית בלבם וסופו של ההסכם שלא נותן להם דבר ומה שנותן הוא תכסיסנות ידועה של תוספות שממילא נשחקות ותקנים שממילא כבר ניתנו בעבר ולא יושמו.
בתחילת השביתה כתבתי שלצערי עליהם להקים ארגון יציג משלהם, לפרוש מההסתדרות הרפואית שאינה מייצגת אותם ולהיאבק עבור עצמם. עכשיו זה יקרה כאשר זמן יקר בוזבז וקשיים חדשים נוספו כמו חתימה על הסכם של גוף המייצג אותם בדין או לא בפועל.
חבל שהמדינה אינה מבינה שלא ניתן לקיים רפואה ציבורית תקינה ללא המתמחים ובבואה לבית הדין אינה באה בידיים נקיות, הרי העסקת המתמחים מפרה יום יום ושעה שעה כמה חוקי עבודה. איפה בית הדין לעבודה שישאל את השאלות המתבקשות?
אשליה מקוממת היא שניתן להעסיק אנשים במדינה דמוקרטית בכל כורחם, אבל כל כך הרבה דברים מקוממים מתרחשים תחת אפינו שגם עניין זה נבלע במבוכה ומבולקה הלאומית.