בתוכנית הבוקר (11.9.11) של ערוץ 2 התארח הח"כ הנשכח (בטרם זמנו), שהיה בעברו אפילו שר, כדי להתעמת מול שני אנשים הבקיאים, המנוסים והמשכילים ממנו, הלא הם דר' גיא בכור - אחד המומחים לדיפלומטיה ואסטרטגיה, ואלי שקד - לשעבר שגרירנו במצרים. ובחוצפה האופיינית לו (עליה נחזור בהמשך) בעקבות הפריצה לשגרירות ישראל במצרים, בא מר פינס לאולפן (מה לא עושים למען יח"צ) וניסה להתעמת עם שני אינטלקטואלים משכילים מומחים ומנוסים, מי במחקרים ומי בתפקידים, לאיסלאם בכלל ולמזרח התיכון בפרט. פינס אינו יכול להשתוות לאיש מהם בהבנת האיסלאם בכלל, וטורקיה, מצרים ויחסים בין עולמיים בפרט.
בעוד שני המומחים הציגו עובדות (לצד השערות) וניתוחים של המצב הקיים, ראינו את
אופיר פינס - שלפני שהיה לפוליטיקאי שלא ניהל אפילו משמרת במקדונלדס - שופך אש וגופרית בהאשימו את ממשלת ישראל ביחסה אל הפלשתינים, ההתנחלויות והכיבוש המדכא את העם הפלשתיני, וטוען כי היא אחראית ליחסי טורקיה-ישראל, לאספסוף המצרי, לבידוד הישראלי בארצות המערב, ליחסינו עם אירן, החיזבאללה וסוריה - כאשר האשמה בכל אלה היא מדיניות ההתנחלויות שיש לפנותן מיד. כן ציין פינס את סירובה של ישראל (?!) לקיים מו"מ (?!) לשלום עם אבו-מאזן. מה?! לא האמנתי למשמע אוזני עד אשר הוא חזר על דבריו בתקיפות יתר ומתוך שנאה עיוורת, כאילו היה הוא הנציג של
ארדואן או
אחמדינג'אד.
טוב, כבר אמרו ש"בפיקוח נפש מותר לאכול חזיר, אך לא ללקק את האצבעות". אופיר פינס לא רק שליקק את האצבעות, אלא ביקש מנה נוספת וכאילו החמיא והצדיק את הטבחים המוסלמים שבישלו לנו את מאכל הפיגולים ואת ארצות המערב, אלה מתוך אינטרסים כלכליים ופוליטיים, ואחרים מתוך אינטרסים אחרים או רגשיים. פרץ דברי השטנה של פינס היה כזה ונאמר בהנאה מרובה כל-כך עד כי חיפשתי לראות את הקצף שעל שפתיו. דבריו לא היו ביקורת אלא דברי פלסתר שאם הוא לא היה יהודי, הייתי אומר שהוא אנטישמי קיצוני.
פינס, הח"כ המאובק שקולו לא נשמע מזמן, מנסה בכל כוחו להתברג אי שם ברשימת מפלגתו ולהמשיך לדבוק בכיסא המשתלם כפיטמה שמנה שלא עוזבים בקלות. אך אל לו לאופוזיציונר ואפילו מאובק כמו פינס, לשכוח שישראל היא גם מדינה שלו, מה גם שהוא היה בממשלה, תמך בהינתקות מהפתחה וצפון עזה, מעשה שהיום יש לגביו קונצנזוס שזה היה משגה. הוא לא הזכיר שהיה בקואליציה שהעלתה התנחלויות לקרקע ועוד תמך מאוחר יותר בתוכניתו הנואלת של אולמרט שנקראה "התכנסות", אם כי הוא (פינס) יודע על מצוקת המפונים הנמשכת.
אז הנה קיבלנו הדגמה חיה מהי שנאת חינם.
פעם נכחתי בדירה מפוארת ליד הסנטרל פארק בניו-יורק השייכת לגרפיקאי ישראלי שהצליח שם בגדול. פרט לי, כל המוזמנים היו שמאלנים קיצוניים (בתמיכה לערבים – לא שמאל סוציאליסטי), שלא הצליחו כמו המארח. אלה נראו רעבים ובלויים המחפשים את עתידם בארץ הקפיטליסטית. כולם כמקהלה מתואמת היטב השמיצו את בגין, שרון ואולמרט באופן קיצוני. כאורח ולמען כבוד המארח שתקתי עד שמישהו מהם שאל אותי מה דעתי. עניתי להם שגם אני הייתי צוחק על המשוגע, אבל הוא אחי. שניים התנפלו עלי בצעקות: "הם אינם אחים שלי". גישתו של פינס הייתה זהה לישראלים המתוסכלים - כלומר שראש ממשלת ישראל, יהיה אשר יהיה - אינו אחיו.