האם ידעתם שהרֶשע, הרוע המוחלט, נראה יפה בדיוק כמו הטוב?. הרוצחים האמיתיים, אלה המתכוונים להשמיד את היהודים ואת העולם הנאור כולו, דעו היטב - הם לא נראים כמו רוצחים. הם דווקא מאוד סימפטיים. הם מריחים טוב מבושם יקר. הם מנומסים ולבושים להפליא.
תארו לכם שאתם נכנסים לבית תפילה של רוצח יהודים ושונא בני אדם. הרוצח הזה כורע שם בתפילה וכולו מסירות מוחלטת לא-ל שלו. אם אתה לא מכיר אותו, אם לא שמעת וראית מה שהוא אומר ועושה בסתר, אתה ממש מתפעל: 'איזה מאמין!'. ואתה אומר לעצמך: הוא נראה בדיוק כמו רב בישראל. ממש תאומים, נכון?
דעו לכם, גם בחיי היום יום: לפעמים אתה פוגש מישהו נחמד. אתה מדבר איתו ואתה בטוח שהוא הבן אדם הכי טוב. שהוא דואג בכל נפשו למצב העגום של עניים ונדכאים וחלכאים באשר הם - יהודים ושאינם יהודים בארץ ובעולם. ואז פתאום אתה קולט: האדם הזה ממש רע! ממש רע. ואף אחד לא יודע, כי זה לא ברמה של ההתנהגות הגלויה שלו.
החושך החשוך ביותר - הוא תהום הרשע. תהום הרשע יכול להיראות טוב. הוא יכול להיראות ממש כמו אור. עומק הרוע מתחפש לטוב. הוא נראה טוב, וטוען להיותו הטוב האמיתי, הצודק והנכון. בסופו של דבר, נתפס אותו רשע בשקר של עצמו, מאמין בו, ומתענג בהרגשה שהוא באמת מה שהוא טוען שהוא. לכן, האויב העמוק ביותר של עומק הרוע - הוא עם ישראל. עם ישראל במהותו הוא 'זרע אמת'. אמיתיותו של עם ישראל, מאיימת כל הזמן על מסיכת השקר המדומה המכסה על פניו של שונא היהודים, שהוא בעצם שונא אדם באשר הוא אדם.
סוף סוף, 'ניכרים דברי אמת', והאמת עתידה להתגלות, במוקדם או במאוחר. שונאי עם ישראל, מבית ומחוץ, משכללים כל הזמן את יכולתם "ללבוש' טוב ולהיראות טוב, יפה ואמיתי. כשהמסיכה הדתית שלו כבר התלכלכה לגמרי בדמי ישראל ובדמי אנשים ונשים העומדים בדרכו להטיל עריצותו השטנית, הוא מחליף אותה למסיכה הומניסטית חילונית. רק שהוא קובע ש'יודנריין' זה הומניסטי. לגרש ולהרוג יהודים זה צדק!
תהום הרוע מסית אותנו כנגד עצמינו כי הוא מתחפש לטוב והוא מחפש לו מקום, טריטוריה, עליו יחול. הוא גוזל זהות מאיתנו, מתהדר בזהות לא לו, וגוזל מיד אחר כך את מקומנו, את הטריטוריה שלנו. המלחמה הגדולה האמיתית, היא בין עומק הטוב ובין עומק הרע. עומק הטוב היום הוא החלוצים המתנחלים היהודים ובני בריתם.
ההבחנה בין עומק הטוב ובין עומק הרע, ניתנת למימוש בחוש נשמת החיים האלוקית שהיא מעבר למודע שלנו. והיא יכולה להכריע. ה'מעבר' הזה מאיר דווקא כשמתבוננים במעשים של עומק הרע. בדיבור הנובע מליבו של עומק הרע. בדרך בה הוא משקיע את אונו והונו ברכישת כלי משחית ובהשחתת כל הטוב והיפה.
עיקר השפלת האדם ואיבוד ערכו - גם בעיני עצמו - היא על-ידי גילוי עריות. ועל כן, אותו עומק הרע פועל יום וליל בכדי לטמא את ישראל. הוא חותר ללא לאות לפגוע בטהרת בנות ישראל ובייבוא וסחר בנשים. הוא פועל להברחת סמים ונשים לערי ישראל וחוטף לו נשים וצעירות יהודיות בכדי לטמא אותן במקום מושבו.
ומאחר שבאמת חטא ישראל כלפי קדושתו, הוא מתמלא כעס פנימי ושנאה עצמית, ונכון הוא לוותר על כל נכסיו ברוח ובחומר. אלא שמאחר שקשה לו לחוטא בהפקרות מינית ומשפחתית לכעוס על עצמו, ומאחר שכבר הוא בריצת אמוק של ויתור על כל נכסיו ונכסי העם היהודי הקדושים והטהורים, - והמציאות טופחת על פניו שוב ושוב, ושאיפות השלום שלו מתבדות ומתרסקות בקול טילים ופיגועים וטבח חפים מפשע - ומאחר שקשה לו לפושע זה לכעוס על עצמו, לכן את עיקר השנאה הוא מפנה כלפי עומק הטוב, כלפי אחיו ואחיותיו המתנחלים החלוצים הגיבורים, וכלפי היהדות והיהודים ומדינת היהודים בכלל.
