כידוע היחסים הבינלאומיים מבוססים על תקדימים. חלקם - הופכים לאמנות הבינלאומיות, חלקם - משמשים כנוהל מקובל ביחסים הבינלאומיים. לאחרונה, מתקיים בארץ דיון נמרץ בנושא של אפשרות להגבלת מימון הפעילות של הארגונים הלא ממשלתיים הישראלים הבא מן הממשלות הזרות. אם מקורו של המימון של הארגונים האלה איננו בא ממדינות הנמצאות במצב מלחמה עם ישראל, הדבר נראה כלגיטימי לגמרי.
ברור מאליו, כי העזרה כזאת של הממשלות הזרות מיועדת להשגת האינטרסים שלהן עצמן. אין שום דבר מגונה בעובדה כי ממשלת צרפת מוכנה לממן את הארגון הישראלי הפועל לקידום לימודי השפה והתרבות הצרפתית. אותו חוק חל גם על ממשלה הרוסית, הספרדית, וכל ממשלה זרה אחרת. לאחר תיאום דרכי הפעילות כזאת עם ממשלת ישראל, הם יכולים לספק תמיכה כספית לארגונים מקומיים על-מנת ויתרמו להעמקת ההבנה ההדדית טובה יותר ולשיתוף פעולה פורה יותר בין עמי הארצות שלהן לבין עם בישראל.
עם זאת, מימון הפעילות המקומית על-ידי ממשלה זרה שמטרתם לשנות את מאזן הכוחות הפוליטיים במדינה האחרת, היא התערבות בוטה בענייניה הפנימיים של אותה מדינה. ברור כי המטרה הגלויה או הסמויה במקרה זה היא להשפיע על הבוחרים בבחירת הנהגת המדינה. ניסיון להצדיק פעילויות כגון אלה כאילו הן מכוונות אך ורק לתמוך בארגוני זכויות האדם, זכויות המיעוטים, או כדי לחזק את הכוחות הדמוקרטיים במדינה, נראה יותר מתמים.
אי-אפשר שלא לשים לב כי כמה מן הארגונים הללו עוסקים בפעילות מכוונת נגד הקו המדיני של הממשלה שנבחרה באופן דמוקרטי, וגורמים נזק ליוקרה ולאינטרסים הלאומיים של מדינתם.
כך כאשר מדובר בפעילויות שנועדו לארגן החרם הבינלאומי על מדינת ישראל, בתמיכה בתביעות להעמדה לדין בחו"ל את המנהיגים הפוליטיים הישראלים וקציני צה"ל, תוך הפצת האשמות שווא שהם, כביכול, היו מעורבים בפשעי המלחמה.
רק לאחרונה הודה השופט גולדסטון כי הדוח של הוועדה שלו עשוי היה להיות שונה בתכלית אם הוא לא היה מבוסס על המידע הכוזב אותו סיפקו הארגונים הישראלים. בעקבות זה, נגרם נזק חמור לתדמיתה של מדינת ישראל בדעת הקהל העולמית, וגילויים אנטי ישראלית ואנטישמית המוניים התפרצו ברחבי העולם.
שמירה על זכויות המיעוט?
צריך להיות נאיבי עד מאוד כדי לא להבין כי לא מדובר כאן בהגנה על הזכות הדמוקרטית של המיעוט להביע את דעתו ולהציגו לדיון פומבי בפני החברה הישראלית. אחרי הכל, אם גם למיעוט הקטן, בעל ההשקפות הקיצוניות ביותר, יש את הזכות לקבלת תמיכה כספית ממדינה זרה, אז על איזה ריבונות מדינית אפשר לחשוב בכלל.
הצהרות של נציגי ממשלות בריטניה, צרפת, הולנד ושל עוד מדינות מצביעות על כך שגישתם לריבונות של מדינת ישראל היא שונה מן המקובל בין העמים. לכן, גם אם הם רוצים את זה או לא, הם יוצרים תקדים חדש.
מדינת ישראל היא בעלת ניסיון שלא יסולא בפז, שהביא לתחיית השפה העברית ולהתפתחות המחודשת של התרבות העתיקה של העם היהודי. היא גם בעלת ניסיון מוצלח ביותר במאמציה להגן על זכותם של הקהילות היהודיות לחינוך ולחיי התרבות היהודית הלאומית במדינות בהן זה לא היה אפשרי בעבר. ממשלת ישראל יכולה להציע סיוע, כולל כספי, כדי לתמוך גם בארגונים של המיעוטים המקומיים האחרים השואפים לקבל זכויות דומות במדינות רבות ברחבי העולם.
ארגוני הבאסקים והקטלנים בספרד, באסקים וקורסיקאים בצרפת, סקוטים, אירים ווולשים בבריטניה, הפלמים בבלגיה, הכורדים בטורקיה, וכו ', יוכלו ללמוד מישראל כיצד להגן על הזכויות והערכים התרבותיים הלאומיים שלהם. ואם, בדרך כלל, הארגונים הללו גם דורשים לקבל שלטון אוטונומי במדינתם או אפילו לקבל את הזכויות להגדרה העצמית הלאומית, זאת היא הרי הזכות הדמוקרטית הלגיטימית והטבעית שלהם.
יצירת התקדים החדש המצדיק את התערבותה של מדינה זרה בפעילות הציבורית המקומית הפוליטית בשטחה של מדינה ריבונית אחרת, מאפשר גם למדינת ישראל לפעול באופן דומה. הרי התקדים שקיבל את הגושפנקה הבינלאומית הוא תקדים לגבי כולם, ללא יוצא מן הכלל.