עד שלא יהיה ברור לכל כי הדרת נשים איננה פוצעת את המודרות בלבד אלא את החברה כולה, לא תחדל הדרת הנשים מן המרחב הציבורי בארץ. היא תמשיך להיות יזומה על-ידי סמכויות הרואות עצמן כמחוקקות לגיטימיות בלב או בשולי-היינו הך- הדמוקרטיה הרב תחומית הישראלית, מגובה על-ידי שלטונות לאומיים או מוניציפאליים, לכאורה בשם הסובלנות הדתית,למעשה בשם ה"קח ותן" הפוליטי, ומועצמת על-ידי הסנטימנט הפונדמנטליסטי הגורר עימו אוכלוסיות גדלות והולכות בנות הדתות כולן אל מרחבים בהם משמש הנוף הדתי רקע לרעשים ולגעשים של הקצנה לשמה.
הדרת הנשים איננה מעשה של הכתבה כוחנית של נורמות התנהגות ונורמות משפטיות, מערכות איסור חברתי ומערכות מיצוב כלכלי על הנשים בלבד. היא משתמשת בהן כאובייקטים לשם הכתבה כוחנית של נורמות התנהגות ונורמות משפטיות על החברה כולה. שלילת שוויון הערך והמעמד של האישה בשם תביעות הלכתיות ששורה מכובדת ורחבת דעת של תופשי תורה ומלמדיה רואים אותה כאנכרוניסטית, הוא אחד מן האמצעים בהם מבקשת חברה אידיאולוגית המאמינה באמונה שלימה כי שליחותה עלי אדמות הוא להשתלט על גורלה של מדינת ישראל היהודית הנגאלת. זאת הדרמה. משתמשים בנשים בדרך אל הגאולה.
המתודה היא רציונלית ואפילו שקופה. האיסור החל על גברים להאזין לשירת נשים מושתת על יסודות הלכתיים אזוטריים שהוכשרו מחדש כיסודות עולם. לשם קיומו של האיסור הזה נדרשת האישה לא לשיר במקום בו גברים עשויים להיחשף לקול שירתן. הערכים החילוניים של זכויות אדם, כגון הזכות של
האדם לחופש דתי, נכנסים באירוניה חסרת עכבות, למערכה. המדינה נדרשת לכבד את הזכות הזאת. היא נתבעת לכוף את כיבוד הזכות הזאת בשם הסובלנות הדתית - עוד נורמה חילונית פר אקסלנס- על הצבא.
מיד צצים כמובן הפרשנים הפשטניים האומרים כי קול באישה הוא צווי שיסודו מיני, כאילו הגירוי הווקאלי מפיל גברים אחור וכדי להצילם מקריסה יצרית נדרשת האישה להקריב את עצמיותה ושירתה מפני שתפקידה, כפי שגזר אותו עליה האלוהים, הוא להגן על צבא הגברים שנברא ליפול חלל לפני כל גירוי. זה הבל מוחלט. אין היום, בחברה הגלובאלית בה חיים גם החרדים גם "החרדלים", שום אפשרות, לא הרמוניילית ולא הורמונלית להיהפך למצע מגרה.
הכל נעים, ביבשה ובים ובאוויר, בנופים מעורבים בהם אפילו מה שנועד לפתות איננו מפתה עוד. להניח שלהקה של נערות על גשר המיתרים מחוייב ללבוש שק המסווה את נשיותן כדי להגן על בני העיר פן ייתקפו בהרהורי עברה הקשים מן העברה עצמה, היא הנחת הסוואה. העיר נדרשה לאשר את המופע בשם תביעה פסוודו דתית. השתמשו בצניעות הכפויה של נשים כדי לכפות הישג פוליטי על המרחב הציבורי העירוני. עושים כן היום בניסיון לכפות כניעה פוליטית של צה"ל בשם "קול באישה". ברור לכל שאין בה שום חשש למיניות כלל, כפי שלא הייתה תמול, ולא שלשום ולא בשום שלב בו לא בשלה האשלייה כי אפשר להשתלט על גורלה של ישראל כמדינה יהודית.
כפייה של נורמות על-ידי ציבור סקטוריאלי האוטובוסים הנפרדים של החרדים, המדרכות הסקסיות במאה שערים, עריפת ראשי הנשים במודעות חוצות, הן כפייה של נורמות על-ידי ציבור סקטוריאלי על-פי הגדרותיו הוא, שחש כי כוחו עימו לחייב את הציבור החילוני להתחשב בגדרי התפיסות המוסריות שלו. אבל כל כמה שהוא דומה להדרות האחרות, כגון שירת נשים, כגון נעילת הזדמנויות לשילוב מקצועי בצה"ל מפני הפגיעה הפוטנציאלית של קרבת יתר בין חיילים לחיילות, הוא שונה לחלוטין, מפני שהציבור הדתי המשרת בצה"ל אינו סקטוריאלי. הוא אינו בא להגן על עצמו. הוא בא לקבוע את הנורמות על פיהן תתנהל המדינה, המדינה כולה, האהובה שלו.
אמירה כגון "מוטב לעמוד בפני כיתת יורים ולא להיכשל בעמידה בפני שורת מקהלתה מעורבת", איננה אמירה של קידוש השם של מעטים נרדפים על-ידי שלטון אטום מציות להלכה. היא
אמירה כוחנית, שגוזרת יותר על המשטר החילוני-בינתיים - מאשר על החייל הדתי. היא חותרת לשלטון על בסיס האמונה כי חוקי ההלכה, כולה, ללא סייג בין חוקי הלכה כאלה או אחרים, קודמים בכל תנאי על חוקי המדינה אם אלה אינם מוכשרי הלכה. הדרת הנשים של קול באישה היא כלי ביד הגשמת האידיאל הזה.
יתירה מכך, כיוון ששלילת שוויון הערך והמעמד של האישה נוגד את חוקי היסוד האוניברסליים של כבוד האישה באשר היא אדם, כיוון שאין שום היתר לשעבד את הזכות של האדם לחופש הדת על חשבון זכות האדם לחירותו, אם איש הוא או אישה, אם גבר הוא אם ילד, אם, יהודי הוא אם לא יהודי, הופכת הדרת הנשים לנושא של התמודדות על אכיפת החוקים במדינה. אי אכיפת החוקים היא פגיעה בכלל הציבור לא רק בציבור הנפגע ישירות מאי אכיפה כזאת או אחרת.
המודרת הפצועה היא החברה הפצועה כולה.
"סוף דבר הכל נשמע את האלוהים ירא" אמר החכם מכל אדם. גם קולה של התביעה לשמור על מסורות של גדרי צניעות שונים לגברים ולנשים הוא קול לגיטימי. יש מחיצות בבתי הכנסת ותהיינה מחיצות בבתי הכנסת ויש גדרי לבוש היפים לנשים יותר מאשר לגברים ויש קדימויות התנהגות הנשמרות דורי דורות. הכל תלוי ב"את האלוהים ירא", באמת, בקידוש הכבוד ההדדי, בשמירה על חירויות האדם, כל אדם, עם רוחה הרחבה מיני ים של היהדות. דרכיה דרכי נועם, וכל נתיבותיה שלום. הדווקנות היא מן השטן.