יפה הקיצור בו משתמש הכתוב:
תחת "לבוא אל אפרת" - נאמר בפרשת וישלח
"לבוא אפרתה",
תחת "נסע אל סוכות" - נאמר בפרשת וישלח
"נסע סוכותה",
תחת "אבוא אל אדוני אל שעיר" - נאמר שם
"אבוא אל אדוני שעירה".
והנה, קיצור כזה ננקט גם לגבי שמות של מקומות המורכבים משתי מלים צמודות, (הראשונה בסמיכות), ובפרשת ויגש כתוב (בראשית, מ"ו א') כדלקמן:
"ויסע ישראל וכל אשר לו ויבוא בארה שבע ויזבח זבחים לאלוהי אביו יצחק".
במקום "ויבוא אל באר שבע" - נאמר:
"ויבוא בארה שבע", והרי כאן איתות לשוחרי העברית לאמץ שיטה זו ולחדשה כשגורה ומקובלת אצלנו.
נאמר
"בארה יעקב" במקום "אל באר יעקב",
נאמר
"בארה אורה" במקום "אל באר אורה",
ולא רק בבארות המים ידובר, אלא גם בתילי תלים, כפרים וקריות.
מדוע לא נאמר
"קרייתה ביאליק" במקום "אל קריית ביאליק",
"כפרה החורש" במקום "אל כפר החורש",
"תלה אביב" במקום "אל תל אביב" ו
"פרדסה חנה" במקום "אל פרדס חנה"?.
אפשר לאמץ על-פי התורה את השיטה ולהפעילה על שמות מקומות שהם פשוטים וללא חילוקי דעות לגבי יישום השיטה בהם, עד אשר לשוננו תורגל לחידוש ישן זה. לא רק בזכות הקיצור, אלא גם בזכות יופי השפה העברית.