העבר ידוע לנו, ההווה מוכר לנו, אולם העתיד צפון מאיתנו. אי לכך קיימת סקרנות אנושית טבעית לדעת את העתידות. ומכיוון ש"איזהו חכם הרואה את הנולד", אדם מעוניין לדעת כיצד לתכנן את צעדיו ובאיזו בחירה לבחור. נחוץ לו מאוד לדעת מה צפוי לו בעתיד שאינו נראה לעין.
אולם, התורה מלמדת אותנו שאין סיכוי לדעת את העתיד. עלינו להתמקד בעשייה העכשווית. הנבואה בהשראה אלוקית חזתה את העתיד ובכך עוררה את הציפייה לגאולה. ציפייה זו נחשבת לאחד מעיקרי האמונה. "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח". ובאמת, לעתיד לבוא יועמד כל אדם לדין ויישאל "ציפית לישועה?". אולם היא הנותנת: הנבואה רק שרטטה קווים כלליים ולא נכנסה לפרטי פרטים. וכבר קבע הרמב"ם שפרטים אלו לא נדע "איך יהיו עד שיהיו". ולכן אמרו חז"ל: "תיפח רוחם של מחשבי קיצין".
הרמב"ם נותן לכך הסבר חינוכי: "ולעולם לא יתעסק אדם בדברי ההגדות, ולא יאריך במדרשות האמורים בעניינים אלו... שאין מביאין לא לידי יראה ולא לידי אהבה". רצונו לומר, שהסקרנות והעיסוק המרובה בנושא זה מסיחים את הדעת מן העיקר, שהוא לקרב את הקץ בפועל על-ידי מעשים טובים בפרט ומעשים בכלל. כשהעתיד עלום, אדם עושה פעולות שונות ומגוונות כדי להגיע אליו. אך כשהוא יודע מה הוא צופן בחובו, או כשנדמה לו שהוא יודע, הוא עלול להיות פאסיבי ולשבת בחיבוק ידיים, שכן בין כך ובין כך העתיד יגיע.
באגרתו לחכמי מרסיליא מותח הרמב"ם ביקורת על מנהיגי ישראל בימי המרד הגדול, בסוף בית שני, על שהשקיעו את כל האנרגיות שלהם בחיזוי העתיד, תוך התאמת צעדיהם לפי אותן תחזיות. במקום לאמן את הצבא ולצייד אותו, הם עסקו בניחושים ובכך המיטו על עם ישראל את החורבן.
זו הסיבה בגללה יעקב היה מנוע מלגלות לבניו את הקץ בפרשת השבוע. הוא סימן את המטרות אליהן יש לכסוף: "עד כי יבוא שילה ולו יקהת עמים". אולם הפרטים עצמם הועלמו גם ממנו. מכאן גם האיסור החמור שאסרה התורה לדרוש אל המתים, להעלות באוב ובידעוני, ולעסוק בכישוף. לדעת הרמב"ם חל איסור גמור על האסטרולוגיה, ומכלל לאו אתה שומע איסור גורף לכל הפעולות האי-רציונליות בנושא זה (מעניינת העובדה שדווקא אנשים חילוניים המכנים עצמם "חושבים", עוסקים רבות בדברי הבל אלו כגון אסטרולוגיה ודומיה).
מקובלים אינם מקובלים עלינו
העיסוק בכל אלה מטעה את האדם ומטה אותו מתפקידו העיקרי, שהוא להפעיל את כשרונותיו ויכולותיו על-מנת לתקן את עצמו ואת העולם. התעסקות בכל אלו בולמת את הבחירה החופשית ומדכאת את היצירתיות והיוזמה האנושיות. "בהדי כבשי דרחמנא למה לך?" שאל ישעיה את המלך חזקיהו, שנמנע לשאת אישה וללדת ילדים רק בגלל תחזית מסוג זה שניבאה כי ייוולד ממנו צאצא רשע.
יש מייחסים כוח עתידני שכזה לחוכמת הקבלה ופונים ל"מקובלים" שיספקו להם את סקרנותם באשר לעתיד. ייאמר ברורות: "מקובלים" שכאלו אינם מקובלים עלינו. מקובלנו מרבותינו, שהיו מקובלים אמיתיים, שהעיסוק בחוכמת הנסתר כשמו כן הוא: עיון ברעיונות עמוקים הנסתרים מעיני רוב בני האדם. אולם אין לעיסוק זה ולצפיית הנסתרות דבר וחצי דבר במשותף, למעט קווים כלליים. אשר על כן, שומר נפשו ירחק מהם. מקובלים אמיתיים הם ללא ספק צדיקים החיים בעולם רוחני עשיר ויש מקום לבקשם להתפלל עבורנו. קיים סיכוי שתפילתם תתקבל יותר משלנו. אך הם לא נביאים ולא חוזי עתידות. "תמים תהיה עם ה' אלוקיך".