הצטרפתי למועדון המרומים

"יש לך כרטיס מועדון?" - מקדמות אותי הקופאיות בחנויות-רשת השונות. "אין!" - אני מצהיר בגאווה. אינני מאמין בכרטיסי מועדון, כי תמיד חשדתי שתמורת ההנחות וההטבות, אני משלם בדרך זו או אחרת. חשדתי ולא התבדיתי. הצטרפתי למועדון המרומים. ואינני יכול לומר שכפו עלי את ההצטרפות. אני חתמתי במו ידיי ועכשיו אני עומד בפני בעיית התשלום. לפני כחודשיים הלכתי לקנות חולצה חגיגית. נכנסתי לקניון, לחנות בגדים חגיגית ובחרתי חולצה יקרה לטעמי. הקופאית הנחמדה-לכאורה שידלה אותי: "אם תיקח כרטיס מועדון, תקבל מיד מאה שקלים הנחה ותקבל תלושים ותוכל לקנות בהנחות נוספות. כרטיס ויזה, המצורף לכרטיס המועדון, יעלה לך רק 17 שקל לחודש". חישבתי לעצמי, שההנחה המיידית והנחה נוספת במשך השנה יעשו את העסקה לכדאית. נכון, אינני לקוח קבוע של הרשת הזאת, אבל... התפתיתי. חתמתי על המון טפסים מודפסים באותיות זערוריות ו...האמנתי למוכרת. לא חשדתי, שהאמון בה עלול לעלות לי ביוקר. כעבור חודש ושלושה ימים (זה חשוב, כי ניתן לבטל את ההצטרפות לוויזה בתוך חודש!) קבלתי מכתב ראשון מחברת ויזה ובו מצאתי את ההודעה הקצרה הבאה:

• "הודעה לכרטיס המסתיים ב-2803: לא בוצעו עסקות החודש.
  לתשומת ליבך, בגין מתנת הצטרפות לכרטיס מועדון הינך מחויב/ת בהחזקת הכרטיס למשך 24 חודשים לפחות ממועד הנפקת הכרטיס ושממוצע הרכישות החודשי בכרטיס יעמוד על 1000 ש"ח או על 5 רכישות בחודש בממוצע במהלך התקופה האמורה. במידה ולא תעמוד בתנאים אלו יחויב חשבונך בשווי התווים בסך 420 ש"ח (כולל התו הראשון)".

כלומר, אני צריך לשלם הרבה-הרבה יותר מערך ה"מתנה" של התלושים שאין להם כל ערך בשבילי. אכן, מתנה! ועכשיו מתחילה דרך הייסורים שכל חבר מועדון צריך, כנראה, לעבור. התקשרתי בטלפון אל ויזה והתייבשתי. אז גיליתי שאפשר לפקסס ושלחתי מכתב מפורט, המסביר שאינני רוצה שום מתנה בהם. בקיצור, הטעו אותי. הייתי מנומס ולא כתבתי שרימו אותי. למחרת התקשרה מוקדנית מטעם ויזה, שמעה את נימוקיי והבטיחה לבטל את הכרטיס ולשלוח אלי מעטפה מיוחדת להחזרת הכרטיס ועימו את ה"מתנה" - התלושים. רשמתי לעצמי נקודות לחברת ויזה. הבטיחה, אז מה? המעטפה לא הגיעה. הפעם התחכמתי ושלחתי מיד פקס לכתובת הפלא, שממנה משיבים. אבל, כמאמר הבדיחה "הילד גדל, הפלא נשאר". במקרה זה הפלא לא נשאר. שום תשובה. כלום. מיהרתי לאתר האינטרנט המשוכלל ושם מצאתי שבמועד הקרוב מחכה לי חיוב של 610 שקל. בערך כפליים ממחיר החולצה. זאת מתנה! הצעד הבא היה ביקור בבנק. ביטלתי את הוראת הקבע לחברת ויזה. שודדים, אני מחכה למכתב מעורך הדין שלהם. ואתם, גולשיי היקרים, ראו, הוזהרתם! עידכון (15.1.12): אחרי שביטלתי את הוראת הקבע בבנק, לא התקשר אלי עורך דין מטעם ויזה. התקשרה אלין, מוקדנית נחמדה, והודיעה לי חגיגית שכרטיס האשראי המיותר - בוטל. הצעתי לה לשלם בעד החולצה בכל דרך ראויה. התפתחות: ח"כ איתן כבל הגיש הצעת חוק בעניין מועדוני לקוחות. משהו לסיום נפל לידי הספר "יש לי בלעדיות" מאת העיתונאי ירמי עמיר. מצאה חן בעיניי כותרת המשנה: "עיתונאי זה לא מקצוע, זה מצב נפשי".