חוגים בשמאל דרשו לפסול את מינויו של השופט סולברג לשופט ביה"מש העליון בגלל היותו כביכול עבריין על החוק הבינלאומי, האוסר עליו להתגורר בשטח כבוש. השופט סולברג הוא תושב גוש עציון, כלומר "מתנחל".
על מה נסמך הטיעון הזה, כמו גם הנזיפות שנזפו צרפת, בריטניה ואר'הב בממשלת ישראל על בניית 312 יחידות דיור בשכונות הירושלמיות הר-חומה ופסגת זאב? מדוע הבנייה ביהודה ושומרון, ובראש וראשונה בירושלים, נחשבת אצלם "התנחלות בלתי חוקית"? כל הגינויים הללו מתנקזים מתוך תת-סעיף אחד באמנת ג'נבה הרביעית משנת 1949, סעיף 49(6) האומר: "הכוח הכובש לא יגרש או יעביר חלקים מן האוכלוסיה האזרחית שלו אל תוך השטח הכבוש".
כמה תמיהות מזדקרות לעין מיד: בישראל שום
ממשלה מעולם לא גירשה או העבירה אזרחים ישראלים לירושלים המזרחית או ליש"ע. לא יתכן, שהאמריקנים, הבריטים והצרפתים אינם יודעים שההתנחלות הינה מראשיתה תנועה עממית-ספונטאנית שבאה מלמטה, אשר פעמים רבות אף כפתה את עצמה על ממשלות, ולא להפך.
הפירכה השנייה היא משפטית. מומחים בינלאומיים מפנים אל תזכיר-סיכום מטעם הצלב האדום - הארגון שכינס את הוועידה שחוקקה את "אמנת ג'נבה", והוא המקור המהימן ביותר לפרשנות הסעיף (6)49 - שזה לשונו:
"הכוונה הייתה למנוע מכאן ולהבא את מה שעשו מעצמות מסוימות במלחמת העולם השנייה, שהעבירו חלקים מן האוכלוסיה שלהם לתוך שטחים כבושים"...
כלומר, זהו סעיף שמטרתו להטביע על פעולות מעין-נאציות חותם של עבירה בינלאומית. צריך הרבה עזות מצח כדי לייחס משהו מעין זה לממשלות בישראל.
זאת ועוד. החוקר והפרשן דורי גולד, במאמר משנת 2009, מוסר מפי מוריס אברם, שגריר ארה"ב למוסדות האו"מ בג'נבה ובעבר חבר הצוות האמריקני במשפטי נירנברג, אדם שהכיר היטב את "כוונת המחוקק" שמאחורי הסעיף 49(6), כי הסעיף הזה היה אמור להתייחס להעברות בכפייה, ותו לא.
השטח אינו כבוש
נוכח כל אלה נשאלת השאלה, מדוע ממשלת ישראל שותקת? מדוע, כשמוקיעים אותה כעבריינית בינלאומית, היא אינה עושה את מה שאחרון הנאשמים עושה - אומרת "לא אשם" ומוכיחה את צדקתה? והרי כל כך קל להוכיח זאת, כל כך חלש הוא ה-case של המגנים והמשמיצים! האם ממשלת ישראל, שנחשבת "ממשלה ימנית", אינה יודעת את הכלל "שתיקה כהודאה? או שמא יש כוונה מאחורי השתיקה הזאת? האם צריך להסיק ממנה התייחסות אל ירושלים ההיסטורית ואל יהודה, שומרון וחבל עזה כאלו באמת היו שטחים כבושים? אחד משרי הליכוד התבדח שיש לנו שני ראשי ממשלה, והשני הוא
אהוד ברק. האם זו השפעתו של ברק על נתניהו, לוותר לאויב הערבי על טענת הזכות שלנו על לב מכורתנו ולהסתפק בטיעון העלוב, הפחדני והמפסידני, שכל מה שאנחנו זכאים לו ביהודה ובשומרון הוא "ביטחון", כלומר - שלא יתקפו משם את מדינת-העמקים, ולצורך זה - "נוכחות צבאית" שם בכמה אתרים שולטים?
ואכן, זה המסר הכמעט-מפורש של נתניהו, בדורשו "נוכחות צבאית" על הירדן. שמכאן אתה למד, שכל מה שיש לנו מעבר לזה בבקעת הירדן, כל ההתיישבות האזרחית, הוא מועיד לו את גורלו של גוש קטיף. עם כוונה כזאת, מה הפלא שהוא אינו עונה ואינו מתייחס כלל, כשהאמריקנים, הבריטים והצרפתים זורקים לו שההתנחלות היהודית בירושלים וביהודה ושומרון היא "בלתי חוקית"? למה לו להגן על עמדה שבתודעתו הפנימית הוא כבר הפקיר?
גם המרכיב השני באמנת ג'נבה, היות השטח שאליו מועברת האוכלוסיה "כבוש", הוא חסר יסוד מפני שהשטח א י נ ו כבוש! אדרבה - יאמרו נא, ממי כבשנו אותו? מן הירדנים והמצרים, שאין חולק שפלישתם התוקפנית ליש"ע בשנת 1948 הייתה פשע בינלאומי, ששום זכות אינה יכולה לצמוח מתוכו? (ולא עוד, אלא שבשנת 1988 הירדנים ויתרו במפורש על כל טענת זכות לגבי יהודה ושומרון!). ולפני הירדנים היו פה הבריטים, שעזבו לאחר "שכיבו את החשמל" ולא השאירו אחריהם כל תביעה על הארץ. ולפניהם שלטו בא"י 400 שנה הטורקים, שאחרי תבוסתם במלחמת העולם הראשונה חתמו בעיר לוזאן על הסכם של וויתור על האימפריה שלהם, כולל ארץ ישראל. ואולי כבשנו את יש"ע מידי העמים שהיו כאן לפני הטורקים, שהיום אינם קיימים אלא במוזיאונים?
ושלא יעזו לטעון, שכבשנו את השטח מן "העם הפלשתיני", זה העם הסינתטי שבשנת 1922, כשהארץ נמסרה על-ידי חבר הלאומים לבריטים, עוד לא ידע בכלל שהוא קיים, כלומר - טרם המציא את עצמו!
אותה אמנת ג'נבה, שמשתמשים בה כמעין כתב אישום נגדנו, מסייגת בפירוש כי "האמנה הזאת יהיה לה תוקף במקרה של כיבוש, שלם או חלקי, של טריטוריה השייכת לצד מרומם מחותמי ההסכם". אין ספק, שלא הפולשים הירדנים ולא הפלשתינים יכלו להיות "צד מרומם" אשר כזה.
נותר לשאול: אם כן - אחרי שהבריטים עזבו את הארץ, מי נותר כבעל הזכות עליה?
"מלחמת השחרור"
יוג'ין רוסטוב, מי שהיה דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת ייל היוקרתית ותת שר החוץ האמריקני באדמיניסטרציה של הנשיא ג'ונסון, כתב: "זכות היהודים להתנחל בגדה המערבית נובעת מאותן ההוראות של המנדט, לפיהן התנחלו יהודים בחיפה, ת"א וירושלים לפני קום המדינה".
מלומד אחר, דאגלס פייט, לשעבר תת-שר ההגנה האמריקני, כתב: "אם ליהודים אין זכויות חוקיות מוכרות, בתובעם את יהודה ושומרון כחלק ממדינתם, כי אז אין להם זכויות כאלה בשום מקום בארץ ישראל, שכן כל הזכויות הללו נובעות מאותו מקור: הקשר ההיסטורי של העם היהודי עם ארץ ישראל, כפי שהוכר בכתב המנדט..."
ומה אומר כתב המנדט לענייננו? המנדט הוא ייפוי הכוח שהעניק חבר הלאומים (קודמו של האו"ם) לבריטניה, כאשר מסר לה את ארץ ישראל כנאמנות. כלולות בו הוראות אלה:
"לעודד הגירה יהודית והתנחלות יהודית צפופה על הקרקע, לרבות על אדמות מדינה, בשיתוף פעולה עם הסוכנות היהודית". כל זה - כדי להקים בארץ ישראל "בית לאומי לעם היהודי".
חזרנו לנקודת המוצא: כיצד יכול "ביתו הלאומי" של עם להיחשב לו כ"שטח כבוש", זר?
השאלה הזאת מתחדדת עוד לאור הנימוק שנתן חבר הלאומים במבוא לכתב המנדט להוראות הללו. הן ניתנו - "מתוך הכרה בקשר ההיסטורי של העם היהודי לארץ ישראל ועל בסיס עיקרון ההקמה-מחדש של ביתו הלאומי בארץ זו..."
אם כן, לא זו בלבד שלא התנחלנו בארץ "כבושה", אלא להפך - המתנחלים הם הראשונים שמילאו אחר הוראות המנדט: הקימו התיישבות יהודית צפופה על אדמות המדינה!
הערבים מסתמכים על המלצת עצרת האו"ם מכט' בנובמבר 1947 בדבר חלוקת הארץ והקמת מדינה פלשתינית ליד מדינת ישראל. נוח להם להתעלם מכך, שאת ההצעה הזאת הם דחו על הסף ואף יצאו נגדה במלחמת השמד! עזאם פשה, מזכיר הליגה הערבית , הכריז שמעשי הטבח של המונגולים יחווירו ליד מה שהם יעשו לישראל. אנחנו לא קיבלנו את מדינתנו מן האו"מ, אלא בדם בנינו. אחד מכל מאה נהרג במלחמה ההיא, שאנחנו קוראים לה "מלחמת השחרור". מספרית, זה כאלו נפלו היום, חס וחלילה, 60,000 נפש!
עוד לא נשמע כדבר הזה, שאחרי שדחו את הצעת החלוקה, פתחו במלחמה והובסו, הם ירשו לעצמם כמו ילדים קטנים לומר "פוס", כלום לא קרה, ועכשיו - אחרי 65 שנים - אנחנו מוכנים לקבל את הצעת האו"ם משנת 1947! דומה הדבר, כאלו הגרמנים היו דורשים היום לקבל בחזרה את השטחים שנלקחו מהם אחרי תבוסת מלחמת העולם השנייה.
והואיל והמלצת האו"ם מעולם לא נכנסה לתוקף, נותר רק כתב המנדט, אותו ירשה ממשלת ישראל מן הבריטים, ועימו חובת הנאמנות כלפי העם היהודי להקים לו מחדש את סוכתו הנופלת, והיכן - אם לא היכן שעמדה בימי קדם: בירושלים, ביהודה ובשומרון?
נוכח כל האמיתות האלה, שתיקתה של הממשלה אינה דבר של מה בכך. זו שתיקה רועמת. נתניהו, שכל כך מיטיב להתבטא, האם אינו זוכר את אשר כתב בספרו "מקום תחת השמש"? או שמא, גם את היסוד המוסד הזה שאנחנו בעלי הבית בביתנו הלאומי "לא רואים משם?"
ואם הוא יודע ושותק, מדוע אף אחד אינו שואל אותו?