אתן זועקות באזני כל מי שמוכן לשמוע וגם באזני מי שלא מוכן ולא רוצה וכבר נקעה נפשו. אתן מוחאות, מתריעות, מדברות, ובעיקר כותבות נגד החלטתו של השר נאמן לאמץ את מסקנות ועדת שניט (לפעמים אפילו ברמת השמצת האדם אישית ולא לגוף ההחלטה שעשה). אבל השיח שלכם אינו מסתפק באמירה שההחלטה שגויה. המילים בהן אתן משתמשות הן קשות, ומפחידות:
- "החלטת השר נאמן לתמוך בביטול חזקת הגיל הרך, במדינה שבה אין נישואים וגירושים אזרחיים, תחריף עוד יותר את אי-השוויון שנשים סובלות ממנו בישראל" (זהבה גלאון בדף הפייסבוק הציבורי שלה).
- "תחת אצטלה של שוויון, שר המשפטים מאפשר פגיעה חמורה בילדים רבים להורים מתגרשים והופך אותם לקלפי מיקוח בהליכי גירושין"... ו"לקיחת המשמורת בגיל הרך מאימהות מתגרשות מעמיקה את אי השוויון בין המינים ותגרום סבל רב לנשים ולילדים" (שני ציטוטים מאת גילה אושרת יו"ר ויצו ישראל).
- "שר המשפטים קיבל החלטה חשוכה ושוביניסטית הפוגעת בראש ובראשונה בילדים, בבטלו את המשמורת הטבעית על הילדים להורים גרושים בידי אימותיהם" (ח"כ שלי יחימוביץ' יו"ר מפלגת העבודה).
מעוררות פחדים חדשים במקום שבו לא הועלו עדיין
אתן זועקות, ואני קוראת. קוראת את המילים הכבדות.
אני קוראת אתכן, מסתכלת ומשתוממת על תגובות הנשים ההולכות אחריכן ולא מכירות אפילו את המלצות ועדת שניט ואת השפעותיה האמיתיות.
אני קוראת אתכן וקוראת פחד.
את הפחד שלכן משינוי...
את הפחד שלכן מהצורך לראות את הצד השני...
אני רואה את הפחד, ואני מבינה אתכן...
אני מבינה את החשש הזה מפגיעה בשוויון אליו אנחנו חותרות כבר שנים. אני אפילו יכולה להבין את החשש משינוי המצב הקיים שמצריך שינוי חשיבתי ומעשי גם יחד.
מהמקום הזה של הפחד שלכן, מהקושי להתמודד עם העובדות, מהקושי לקרוא את המסקנות כלשונן, מהצורך בשינוי כולל אתן עושות את הדבר ההגיוני היחיד עבורכן:
אתן מנסות להסיט את הדיון לכיוונים עליהם כלל לא דובר, אתן מעוררות פחדים חדשים במקום שבו לא הועלו עדיין. הנה עניין המזונות למשל. זה לא מפריע לכן כלל שעניין המזונות בכלל לא נדון בוועדת שניט. (ועדת שיפמן שצפויה להגיש את מסקנותיה בקרוב, פועלת למצוא נוסחה מתאימה גם בהתאמה לזמני השהות של הילד עם ההורה).
אתן מפזרות האשמות של אלימות וטרור לכיוונים מהם כלל לא הגיעו - אין ספק שאקט של חלוקת פרחים לפקידות סעד בכניסה לכנס הנשים באוניברסיטת בר-אילן הינו הגדרה חדשה והזויה במיוחד למושג "אלימות" כפי שהועלה ע"י ארגוני הנשים רק לאחרונה.
אני קוראת, משתוממת, ותוהה אם אתן מודעות לנזק הגדול שאתן, במילותיכן, עושות לעשרות אלפי נשים במדינה שלנו ויותר מכך, לעשרות אלפי ילדיהן, בעודכן מנסות להותיר אותן בתפקיד האישה הקטנה שיושבת בבית ומטפלת בילדיה, במקום לראות את האפשרות העצומה שהוועדה הזו בעצם מעניקה להן (לנו!) - לפנות מזמנן לטובת התפתחות אישית, מקצועית וכלכלית שתביא אותנו בדיוק למקום אותו אנו מבקשות לעצמנו - לשוויון.
האם אתן עד כדי כך לא מאמינות ביכולת האישית שלנו, הנשים, האימהות להצליח ולהתעצם עד שאתן נאלצות להשליך את חששותיכן על המין הגברי?
לא! אין אלו הגברים שמונעים מאתנו להתקדם, אין אלו הגברים המשליטים טרור עלינו בכדי להותיר אותנו במצב של פעם - אתן הן, על כל פחדיכן וחששותיכן, שמותירות אותנו בחשכה מאחור!
אבל כשאתן משליכות את הפחדים שלכן על האבות של הילדים שלנו, כשאתן מוכנות להתעלם מהצרכים הבסיסיים של הילדים שלנו בשם החשש שלכן ואי היכולת שלכן לרדת מהעץ אליו טיפסתן בשם ה"פמיניזם" (ותנו לי גם כאן לתקן אתכן נשים יקרות - אתן לא פמיניסטיות. פמיניזם משמעותו שוויון זכויות והמלחמה נגד דיכוי - ומה שאתן עושות כאן אינו חתירה לשוויון כי אם צורך בלתי נלאה להתעלות מעל הגברים ולרמוס את זכויותיהם הבסיסיות. לזה יש שם אחר לחלוטין - דיקטטורה!), כשאתן מוכנות לפגוע בילדים שלנו בשם השתלטות האגו שלכן עליכן.
כאן אני אומרת - לא עוד!
מאות של מאמרים ומחקרים מעידים על כך שטובתו של הילד הינה נוכחות של שני הוריו בחייו. רוב מדינות העולם הנאור כבר הכניסו מזמן לספר החוקים שלהן את המשמורת המשותפת כברירת-מחדל לגירושין.
אף אחד לא דיבר על משמורת משותפת בכל בית בישראל.
אם הייתן טורחות לקרוא את דוח שניט במלואו הייתן רואות שמדובר באחריות הורית משותפת ולא בהסדרי ראיה שוויוניים.
דוח שניט שם את טובת הילד בראש סדר העדיפויות - כפי שגם אתן, כאימהות, אחיות, דודות לילדים גרושים אמורות הייתן לעשות בטרם התחלתן את ההשתוללות חסרת הלאות שלכן.
דוח שניט מחייב את האבות כמו גם את האימהות. כי ילד לא מתגרש מאבא בדיוק כמו שהוא לא מתגרש מאימא.
כשאני בחרתי להביא לעולם את ילדיי, עשיתי בחירה מאד מודעת מה אני מכניסה לחיי, על מה אני מוכנה לוותר ועל מה לא אתפשר. אך דבר אחד הבטחתי לעצמי, למי שהיה בעלי ובעיקר לילדיי - כל מלחמה בה אבחר לקחת חלק בכדי ליצור שינוי לא תהיה על גב ילדיי ועל חשבון מה שיעשה להם טוב.
ואתן?