ישנן תופעות חברתיות שליליות שלא נעים לדבר עליהן, אך בכל זאת איכשהו המדיה לא מהססת מלדווח עליהן ולקיים שיח ציבורי ער בנושא.
הדרת נשים, אלימות במשפחה, רצח ואפילו תקיפות מיניות מדווחות בצורה יומיומית עד כדי כך שפיתחנו עמידות רגשית (שלא לומר קהות חושים) כלפי אותו הומוסקסואל שהותקף ברחוב, אישה מוכה על-ידי בעלה, מקרי אלימות קשים נוספים, או "סתם" עוד מעשה מגונה במקום העבודה...
לעתים הסיבה לעיסוק התקשורתי היא שהתופעה מתרחשת במגזר ספציפי מסוים, דבר המקנה לציבור הרחב אפשרות לצקצק בלשונו בזעזוע ולהצטער על איך שהחברה שלנו נראית, תוך שמירת מרחק בטוח מהעניין והרגשה שהדבר לא באמת נוגע לו. המשפט "לי זה לא יקרה" רלוונטי לא רק בנוגע לקטל בדרכים, לבעיית הסמים ולבעיית האלכוהול, אלא בנוגע לכל בעיה חברתית נפוצה אחרת.
למרות שאלימות מינית כלפי נשים היא תופעה נפוצה לצערנו, עדיין היא נחשבת לנושא שלא נעים לדבר עליו. למרות השיפור ברמת המודעות למימדי התופעה, עדיין תופעה זו היא אחד הפשעים הכי פחות מדווחים. עמדות החברה כלפי הנפגעות, החשד וההשפלה שבהאשמת המותקפת במה שקרה לה, כל אלו גורמים למצב שרק כ-10% מהמקרים מדווחים.
תקיפה מינית של זכרים: כן, יש דבר כזה
ומה קורה כאשר המותקף הוא גבר? איך פה מתייחס הציבור לנושא והאם גם פה המדיה נוטה לדווח או שמא היא מתעלמת?... אם גם אתם, הקוראים שורות אלו, הופתעתם מהשאלה, הרמתם גבה וחשתם משהו כמו "על מה הוא מדבר?", אני מציע לכם לחשוב שוב. כאשר נחשפתי לפני שנה לתופעה של תקיפה מינית של גברים, גם אני הגבתי כך. כמעט בביטול. הרי הגבר הוא התוקפן ולא הקורבן, לא?
אז זהו, שלאו-דווקא. כאשר מדובר בגברים המותקפים מינית, המצב מסובך ועדין. הגבר מזוהה באופן אוטומטי בחברה שלנו עם התוקף, ולא עם המותקף. כאשר אנו שומעים על גבר שהותקף מינית אנו ממאנים להאמין שדבר שכזה יכול לקרות, שהרי גבר "תמיד ירצה" להיות בסיטואציה מינית, ואם כבר לא ירצה בדבר, הרי הוא "חזק" ויהיה בכוחו להתנגד.
אמונות אלו מתעלמות מהמציאות שאחד מכל שישה גברים מותקף מינית. עד גיל 12 אחוז הנפגעים הבנים דומה לאחוז הנפגעות הבנות. ילד או גבר שהותקף מינית, חווה טראומה קשה שתלווה אותו לכל חייו. הסיכוי שגבר יתלונן, יפנה לקבלת טיפול או סיוע, ולעתים אפילו יהיה מוכן להודות בפגיעה ולהתמודד עימה, סיכוי זה קטן ביותר, שהרי הדבר סותר את עצם "גבריותו". עמדות חברתיות סטריאוטיפיות, לא רק מונעות מנפגעים לדווח ולפנות לקבלת סיוע, אלא גם מחזקות את התופעה ומשרישות אותה. במקרים רבים יעברו שנים רבות מזמן הפגיעה עד שהמותקף (שהיה אז נער או ילד) יהיה מסוגל להתמודד איתה.
קו סיוע לגבר: מאות פונים בשנה
כמתנדב בקו הסיוע לנפגעי תקיפה מינית, נחשפתי לסיפורים אישיים נוגעים ללב, שלצערי מעידים לא רק על מורכבות הנושא, אלא גם על היותה של תופעת הגבר המותקף נפוצה בהרבה ממה שניתן להעלות על הדעת. מאות הפונים החדשים שמתקשרים מדי שנה לקו הסיוע לגברים 1203, מהווים את קצה הקרחון של התופעה, את אלו המעטים שאזרו אומץ למרות הכל והעזו לספר.
תקיפה מינית גוררת בעקבותיה משבר בעל תגובות ייחודיות, הנגזרות מאופיו של פשע זה וממשמעותה של הפגיעה לנפגע ולסביבתו. קו הסיוע לנפגעי תקיפה מינית שמספרו 1203 (קו לנפגעות - 1202), מציע התערבות וסיוע בשעת משבר ולאחריו. הסיוע מותאם לכל פונה לפי צרכיו ורצונו, כפי שהוא מגדיר אותם, תוך קבלה מלאה וללא שיפוטיות. השאיפה היא להסיר מהפונה את נטל האשמה - הגלוי או החבוי - שהחברה מטילה עליו. העיקרון המנחה בסיוע הוא העצמה באמצעות מתן זכות הבחירה, והחזרת השליטה על חייו אשר נלקחה ממנו במהלך התקיפה.