לא פעם מוצאים את עצמם סטודנטים צעירים עובדים יום וליל כדי לכלכל את עצמם, והתוצאות אינן ראויות. בעלי המסעדות מנצלים את צעירותם, חוסר-אונם והצורך המיידי שלהם לכסף, ואפילו לא מעניקים את התנאים המינימליים המעוגנים בחוק. "מלצרות" נראית למתבונן מהצד או לחלופין לסועד במסעדה כתפקיד נחמד, כיפי, קליל, אשר לא דורש יותר מדי מאמץ. למרבה ההפתעה, "מקצוע" זה הוא אינו דבר קל כלל. העבודה שוחקת הן מבחינה פיזית והן מבחינה נפשית. נסיעות מהכיס, משכורת מהסועדים הכללים נוקשים: חייבים לעמוד לאורך כל שעות המשמרת, ללא הפסקה, אסור לגעת באוכל, על העובד לממן לעצמו, מכיסו הפרטי, את הנסיעות הלוך ושוב. עובד שעובד שעות נוספות לא מקבל תגמול. לכולם מותר לצעוק על המלצר ומחובתו להיות אדיב, חייכן ורגיש לכל גחמות יושבי המסעדה. אם יהיה חפץ באוכל יהיה עליו לשלם בעצמו, וסכום המשכורת תלוי באדיבות יושבי המסעדה. רבים חוששים לפצות פיהם מחשש כי יפוטרו ומעדיפים את גמישות העבודה על פני זכויותיהם. על-פי דוחות בנק ישראל, שיעור המשתכרים פחות משכר המינימום בענף אירוח ושירותי אוכל (מלצרים, חדרניות בבתי מלון וכולי) מגיע לכרבע מכלל המועסקים במשרה מלאה. גם בנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מלצרים נמצאים בתחתית רשימות השכר עם שכר ממוצע של 3,503 שקל ברוטו לחודש. סעיף ההגדרות של חוק שכר מינימום סעיף 2(א) לחוק קובע, כי "עובד שמלאו לו 18 שנים המועסק במשרה מלאה, כנהוג במקום עבודתו, זכאי לקבל ממעבידו שכר עבודה שלא יפחת משכר המינימום לחודש, שכר המינימום היומי או שכר המינימום לשעה, הכל לפי העניין". לפי חוקי העבודה, המעביד חייב לתת לעובד שכר מינימום, הפסקה, ארוחה ודמי נסיעות. תפקידו של אגף אכיפת העבודה לוודא שהמעסיקים אכן מקפידים על חובתם ושזכויות העובדים נשמרות. אין זה מתקבל על הדעת שמקומות כה מצליחים המגלגלים סכומים גדולים של כסף, לא יתנו את המינימום המגיע לאנשים צעירים העובדים בשביל סכום כה פעוט לשעה, שאף אותו הבעלים כלל לא מוציאים מכספם. חובה בסיסית: תשלום שכר לעובד באפריל 1995 היה ניסיון לשנות את המצב הקיים ושרת העבודה והרווחה אורה נמיר, מינתה ועדה לבדיקת נושא תנאי העבודה של מלצרים בבתי קפה ובמסעדות, ואת מעמדו של התשר כשכר עבודה. הוועדה מצאה, כי אוכלוסיית המלצרים מתאפיינת בערנות ובמודעות נמוכות לזכויותיה הסוציאליות, וכי במקומות עבודה רבים אין הקפדה על יישום תנאי העבודה והשכר הנובעים מחוקי העבודה השונים: חוק שכר מינימום, חוק הביטוח הלאומי, חוק שעות עבודה ומנוחה, חוק חופשה שנתית, חוק הגנת השכר, חוק פיצויי פיטורים, חוק דמי מחלה. בית-הדין הארצי לעבודה קבע בפסק דין תקדימי בשנת 2005, כי הטיפ (תשר) שניתן למלצרים אינו מהווה שכר, וכי הוא מתנה של הלקוח למלצר, לפי לשון החוק: "המעסיק אינו יכול להשתחרר מחובתו הבסיסית לשלם לעובד שכר". אין ספק שהיו ניסיונות בעבר לשינוי המצב ולקידום תנאי המלצרים, אך כשניסיונות אלו התקרבו לידי מימוש הם כשלו מסיבות לא ברורות. דבר זה גורם לתהות עד כמה באמת המדינה מוכנה לשנות ולבוא לטובת נעריה ודור העתיד?