הבעיה הקשה ביותר של
יאיר לפיד בימים אלה היא שאין לו (ולנו) מושג מתי תתקיימנה הבחירות. ברור מאליו שלפיד היה מאד רוצה שהבחירות יוקדמו ככל שרק ניתן - כדי שיוכל לנצל באופן מירבי את הפופולריות שצבר עם השנים כאיש טלוויזיה ולתרגם את הפופולריות הזו למנדטים.
אלא שכידוע מי שלמעשה מחליט כיום מתי יתקיימו הבחירות הוא ראש הממשלה
בנימין נתניהו, ושיקוליו בעניין זה לא ממש תואמים את אלה של לפיד. סביר להניח שנתניהו רוצה לשחוק את הפופולריות של לפיד באי אלו אחוזים - אבל לא יותר מדיי, וזאת כדי שיוותר בידי לפיד הכוח לזנב במפלגת העבודה ובקדימה ולקצץ מהן כמה מנדטים באופן שבצד השמאלי מרכזי של המפה תתייצבנה שלוש רשימות מוחלשות שוות פחות או יותר בגודלן.
במילים אחרות, כל זמן שלפיד נוגס מנדטים משלי ומציפי ואינו מתקרב לשוליים הרכים של הליכוד - ביבי יכול להמשיך בהתנהלות אפופת אי ודאות באשר למועד הבחירות. וכשזו תמונת המצב, לפיד מבין שהזמן לא עובד לטובתו והוא נשחק והולך מיום ליום.
לפיד בורח מהתקשורת
אחת התופעות המוזרות בהקשר זה היא שלפיד בורח מכלי התקשורת כמו מאש ומוותר כליל על ראיונות ועל זמן מסך ששוויים לא יסולא בפז. בשלב זה לא ברור אם יאיר לפיד בורח מהתקשורת כיוון שהוא נעדר ביטחון עצמי מספיק כדי להתייצב מול מראיינים שעלולים, לשם שינוי, להקשות עליו, או שהדבר נעוץ בכך שאין לו עדיין מה למכור לציבור - לא מבחינת מצע מסודר ולא מבחינת שמות מועמדים שיקשטו את רשימתו.
כך או כך, ספק אם יאיר לפיד ציפה לקבלת פנים כל כך לא מפרגנת (בלשון המעטה) כפי שהוא נתקל בה בימים אלה - עד כדי כך שהוא נאלץ לחסום תגובות באינטרנט ובכך לשבש את הדו-שיח בינו לבין הציבור. ברור שנסיונו של לפיד להידחק היכן שהוא בין העבודה וקדימה ולגזול מהן מנדטים מדאיג אותן וגורם לקמפיין שלילי מצידן כלפיו.
אבל דומה שחלק לא מבוטל מהיחס השלילי כלפי יאיר לפיד נובע ממקום אחר לחלוטין: אנשים שתעבו את טומי לפיד המנוח בשל דעותיו, או כאלה שלא סבלו אותו עקב אישיותו התוקפנית - מפרקים עתה את תסכוליהם על הראש של בנו.
לא הוגן אבל מאד אנושי.