שמחה מהולה בדאגה

הכנסת הפכה מבית הנבחרים של הציבור לבית הנבחרים של בעלי ההון, כאשר יותר ויותר חוקים משרתים אינטרסים כלכליים צרים ולא את האינטרס הכלכלי הרחב. המחאה החברתית שפרצה כאן בקיץ האחרון לא פרצה סתם, והיא תוצר של חוסר שביעות רצון מהאופן שבו הכלכלה הישראלית מתנהלת, וחוסר רגישות של נבחרי הציבור שלנו למצוקות של העם. המחאה הזאת לא הועילה, ורק חוקים מעטים שבאמת משרתים את הציבור הרחב שיצא להפגין עברו בכנסת. השבוע בתוכנית התחקירים 'עובדה' נחשף למי מקשיבים חברי הכנסת שלנו, כאשר נראה שבעלי ההון הם אלה שבאמצעות הפעלת עשרות לוביסטים מצליחים לקבוע את סדר היום הציבורי, בעוד מאות אלפי האזרחים שיוצאים לרחובות לא זוכים בכנסת לאוזן קשבת. מדהים היה לראות בתחקיר כיצד בעלי ההון בסיוע של חברי הכנסת מצליחים להכניס את היד שלהם לכיס של האזרחים, בעוד האזרחים נאנקים פה תחת אינפלציה של מחירים, וחוסר היכולת להשיג מוצרים בסיסיים כמו, מזון דיור ומעון לילדים.

הכנסת ה-18 מבליטה במיוחד כיצד שיכרון כוח וחוסר אחריות פרלמנטרי של הנבחרים, יכולים לגרום לכנסת להפוך מנשמת אפה של הדמוקרטיה לאויב הכי גדול שלה. חברי כנסת, שמשתייכים למחנה הימין שהוא היום הגדול בכנסת, עושים שימוש בכוחם האלקטוראלי כדי לפגוע בזכויות של המיעוטים, לחבל במערכת המשפט ולפגוע בחופש הביטוי והעיתונות, כאשר הם מתעלמים מכך שמדובר בפגיעה קשה בערכי הדמוקרטיה הליברלית שתפגע גם בהם בעתיד. בכדי לקדם את העמדות הפוליטיות שלהם אותם חברי כנסת מוכנים לוותר על הדמוקרטיה והם הופכים את הכנסת לכלי ניגוח בערכים הדמוקרטיים הבסיסיים של חופש העיתונות, זכויות האדם, חופש הביטוי ועיקרון הפרדת הרשויות. אין זה מקרי שדווקא עכשיו פרלמנטרים מהימין רוצים לשנות את הרכב בית המשפט העליון כביכול כדי לעשות צדק, בדיוק כמו שאין פה גם מקריות שפתאום כול מודאגים מתרומות שמגיעות מחול או מוטרדים מרעש התפילות של המואזין. כל החוקים ההזויים והאנטי דמוקרטיים שראינו בכנסת לאחרונה נובעים מאותה גישה של נבחרים מהימין, שמנסים לנגח את הדמוקרטיה הישראלית כדי להבטיח את העליונות הפוליטית שלהם. הקיצוניים בכנסת לא מסתפקים בחקיקה האנטי דמוקרטית ומפעילים אלימות נגד נציגים שמביעים את עמדתם בכנסת, כאשר הם שכחו שחלק מהדמוקרטיה זה להקשיב גם לאנשים שאיתם אנחנו לא מסכימים, כל עוד הם לא עוברים על החוק. העם היהודי צריך בהחלט להתגאות במוסד הכנסת שהוא הסמל החשוב ביותר של הדמוקרטיה הישראלית, אבל אסור לנו לתת לשמחה הזאת להסיח את דעתנו, מכך שאנחנו חייבים לעמוד על המשמר כדי לשמור על הכנסת ולהבטיח שהיא אכן תהיה סמל לדמוקרטיה, ולא כלי שרת בידי בעלי הון או בידי נציגים נבחרים ששכחו מה המשמעות של המקום בו הם יושבים ושכחו את מי הם אמורים לייצג.