הגם שהזנות היא רעה חולה ונפוצה - לא יהיה בשום חוק או תקנה כדי למגר אותה. צריך ללמוד לחיות איתה. אחרי ככלות הכל הפך המקצוע העתיק בעולם לצורך קיומי אצל מספר לא-מבוטל של נצרכים, ולא ניתן למנוע אותו מהם.
צריך לזכור שמרכיביה של הזנות הם מין וכסף. הנהנים ממנה הם נותנת השרות ומקבלו. שום עונש, שיוטל על לקוח, לא ישפיע על הביקוש וההיצע שלו. הדעת נותנת שאף זונה המכבדת את עצמה לא תרצה לוותר על חמדת הממון המוצע לה כאתנן, בדיוק כמו ששום בעל יצר מיני, בלתי נשלט, לא יעשה מאמץ כדי לכבוש את יצרו.
כוונת המחוקק להעלים או להחליש את שירותי המין, על-ידי הענשת הלקוח שנזקק להם, נידונה מראש לכישלון מובטח. גם אם תיעלם זנות הרחוב - היא תעתיק את מקומה למחשכים: אל הבית הפרטי, או לבית-מלון סמוך.
מלחמה אבודה במקום לנהל נגדה מלחמה אבודה - עדיף היה למסד אותה. לפחות למען בריאות הציבור. פיקוח על שירותי המין,המקבל כיום בארצות נאורות, רק יתרום למניעת הפצתן של מחלות מידבקות, הגוררות אחריהן סבל גדול ועוגמת-נפש רבה.
רק לפני שנה אושר בכנסת חוק האוסר את פרסומם של שירותי-זנות באמצעי התקשורת. מלבד שהוא שולל את פרסומו של מגע מיני פרופר - הוא מתייחס גם לאיסור-פרסום על עיסוי, אירוח, או ליווי לשירותי-זנות, ובלבד שהדברים אמורים בעסקת-חליפין של מין בתמורה לכסף או לשווה-כסף. העונש הצפוי למי שיפר את החוק הזה עומד על שלוש שנות-מאסר. אין זאת כי אם יש בו כדי להגן על העוסקות בזנות, בהנחה שהן קורבן המציאות. אלא שהחוק הזה, שנועד לפסול את פרסומן של מודעות המציעות שירותי-מין, לא נאכף ולא מיושם עד עצם היום הזה. כדאי לכן לכנסת ללמוד את לקחיו ולהקיש ממנו על מלאכתה העכשווית, שהיא עקרה לא פחות.