"אני מתקשר בנושא ההמנון והשופט סלים ג'ובראן, שאתה כמובן מתנגד להתנהגותו", אמר לי בטלפון פרח תחקירנות העובד באחת מתוכניות הטלוויזיה. מדוע "כמובן"? שאלתי, ומה הרצון להכניס אותי למגרה מסוימת ביחס לנושא כה טיפשי? אני לא חושב שהשופט ג'ובראן חייב לשיר את ההמנון. די בכך שהוא כיבד אותו בעמידה. בשלב הזה נשמעה אכזבה מכיוונו של התחקירן. הנה מנגנון העשייה התקשורתי: מחפשים נושא ומצוותים אליו שני מתגוששים התואמים לסטריאוטיפ התקשורתי הרדוד. אבל תראה, ניסיתי להציל את מצב רוחו של הבחור מעבר לקו, יש פה עניין עקרוני הרבה יותר. מי שהפך את השטות הזאת לנושא חדשותי הוא ערוץ 2. מבחינתי, זה חמור שבעתיים, שכן הערוץ הזה מנסה פה לקרוץ לצופיו מימין - כך הוא חושב לפי הסטריאוטיפים הקבועים שלו - שהנה גם הוא פטריוט ואכפת לו מההמנון והוא אפילו יכול להצביע על "ערבים רעים". נוח לערוץ 2 "להוכיח" את פטריוטיותו באמצעים זולים ועל חשבון מיעוטים חלשים (לא רק ערבים. חרדים כבר אמרנו?), בעוד שהנושאים ה"כבדים" יותר, הקשורים ללאומיות, לקשר אל האדמה, התיישבות, מסורת ועוד, מפורקים לדעת, מטורללים ומוגחכים מדי ערב על המסך אצלנו בבית. התופעה הזאת מזכירה שיחות תורניות עם אנשי שמאל המשרבבים משפטים כמו "אל תטעה בי, גם אני שונא ערבים, אבל" (ראו על כך באתר לאטמה מאמר מאת שלמה בלס). הדגש המשעשע הוא כמובן על המילים "גם אני", שכן הנחת היסוד הברורה מאליה היא שאנשים בעלי השקפת עולם שמרנית או ניאו-שמרנית הם שונאי ערבים או גזענים לתיאבון. אבל דווקא הערות כאלה, כמו גם הצמדת מצלמה קטנונית לפניו של השופט ג'ובראן כדי לבחון האם שפתיו דובבות "נפש יהודי הומיה" מעידות כאלף עדים על גזענות סמויה הנחבאת מאחורי צעיפים עבים של ליברליזם דה-לה-שמאטע. מיעוטים שאינם מזדהים עם ההמנון - גם בעולם, לא רק בישראל מצד שני, לא צריך לחפש מתחת לאדמה פתרונות ל"מצב". זה ההמנון הלאומי שלנו ואיננו צריכים להתנצל עליו. קנינו אותו בזכות ושילמנו על תכניו בדמים מרובים במשך אלפיים שנות. ובאמת, כל עוד בלבנו נפש יהודי הומייה ועינינו צופות לציון, עוד לא אבדה תקוותנו. אלו אינן פראזות ריקות - הן הערובה לקיומנו כעם. יש לא מעט מדינות נאורות בעולם שהמיעוטים בתוכן אינם יכולים להזדהות עם המנונן. אז מה? די בכך שיכבדו אותו בקימה. ועם הדגל כן מזדהים? טלית ומגן דוד! ועם השבת כיום המנוחה השבועי כן מזדהים? כמו בחיים, אי-אפשר לרצות את כולם. ישראל היא מדינה יהודית שחיים בתוכה גם אזרחים שאינם יהודים. יש לכבד אותם ולשמור על זכויות הפרט שלהם, אבל סמלי היסוד שלנו אינם עומדים להשתנות בשל כך. איננו שונים מכל אומה אחרת המכבדת את סמליה. מכל מקום, לא צריך להיות נודניקים ולכפות על אותם מיעוטים הר כגיגית לאמץ את הסמלים הלאומיים היהודיים משל היו סמליהם האישיים. נא להירגע. שני הצדדים. אגב, גם הניסיון לדבר על "נפש ישראלי" תחת "נפש יהודי הומייה" מעורר רחמים, משום שגם "ישראל" הוא כינוי היסטורי - עתיק יותר - לעמנו: "לא יעקב יֵאָמֵר עוד שִׁמךָ, כי אם ישראל; כי שָׂרִיתָ עם אלוהים ועם אנשים וַתּוּכַל" [בראשית ל"ב]. ובראשית ספר שמות, הראשון שמצביע על המוני העברים במצרים כעל קולקטיב אתני הוא פרעה שאומר לעמו "הנה עַם בני ישראל רב ועצום ממנו", כלומר מהמצרים, ולכן "הבה נתחַכְּמָה לו" ונהפוך אותם לעבדים. ומה היה על התחקירן, האם הזמינו אותי לדבר בתוכנית? ובכן, הוא התנצל וגמגם משהו על כך שהדברים שלי מתאימים יותר לביקורת התקשורת (ולא להתגוששות הלודרים הטלוויזיונית שהוא ראה בדמיונו. וזאת כבר תוספת שלי...).