לא.ב. יהושע יש פתרון

הדיבורים על הגרעין האירני מכניסים רבים ללחץ כבד. הבלגה עלולה להתברר כטעות היסטורית. תקיפה, עלולה להחזיר למחיר הדלק את אותן עשר אגורות לליטר, שנתניהו הפחית. מה עושים? איך ניתן לצלוח בשלום את הטירוף של אחמדינג'אד? הדתיים יסמכו על אלוהים, ואלוהים יסמוך על שליחו, א.ב. יהושע. תחת הכותרת "לבלום את אירן דרך פלשתין" (ידיעות אחרונות, 6.3.12), מציע לנו הסופר המהולל (ציטוט) "לעשות צעד אמיתי לקראת שלום עם הפלשתינים". צעד כזה, כך יהושע: "יהפוך גם את הפלשתינים לשותפים תקיפים בתביעה כלפי אירן להפסיק את האיומים. כי מלחמה ישראלית-אירנית תנטרל סיכוי לעצמאות פלשתינית במולדתם". וואוו. איך לא חשבנו על זה קודם? לפני שלושת אלפים שנה אלוהים העביר אלינו את מסריו באמצעות נביאים. היום הוא נזקק לשירות הטוב של הסופרים. יש שלושה - א.ב. יהושע הוא אחד מהם. לא שאלתי אותו, אבל אני בטוח שהשכינה תפסה אותו כשהוא משתכשך באמבטיה. ועוד לפני שהנבואה תתפוגג, הוא זינק מהמים, ואץ עירום אל המקלדת. גם העיתוי לא מקרי: ערב פורים. מימוש המלצתו ייכתב בספרי ההיסטוריה, כ"מגילה", כשהשורה התחתונה בה תהיה: וליהודים (לא לכולם) הייתה אורה ושמחה וששון ויקר. אחרי שסיימתי לקרוא, עשיתי תענית אוזני-המן, ונשאתי תפילה שנוסחת הקסם תגיע בכוחות עצמה לאוזן הכרויה של המופקדים על הכפתורים האדומים. בצד של הטועיםרגע... א.ב. יהושע ממוקם אצלי בצד של הטועים. ההתלהבות הספונטאנית שלי ממנו עלולה להתברר כמביכה. אני יודע שלטועים אין בעיה עם רצפטים הורגים, אבל לי יש. סימני שאלה שולחים רבים לגוגל. אני הלכתי לארכיון. נבירה קצרה, ומאשר יגורתי בא לי. הרקורד הפובליציסטי של הסופר, לא משהו. שוב מתברר שאת הרצפטים שלו הוא מוציא מדמיונו הפורה. מישהו היה צריך להגיד לו, שמה שמתאים לכתיבת ספרים, לא מתאים למדור דעות בעיתון. שלפתי שני קטעים, שניהם ממלחמת לבנון השנייה. בקטע הראשון, יהושע מגלה לפלשתינים שהחיזבאללה אויב שלהם, והקטע השני מוכיח, שאבו-מאזן לא ידע מזה. להפך - הוא מפרגן, מעודד ומברך. המסקנה מזדקפת מעצמה: א.ב. יהושע, הוא יריב נוקשה למציאות מתריסה...