שטויות. ערמות של שטויות
כמו בהרבה מקרים, כתבי התקשורת הישראלית - ובעיקר, פרשניה המלומדים - הוכיחו את שליטתם הנרחבת בחומר, ודייקו כמעט בכל הפרטים - פרט לעובדה המרכזית: מאחורי פיותיהם המלהגים שטויות, נרקמה הסכמה, שרוב העיתונאים לא חלמו עליה.
המסקנה: חבל על הכסף, חבל על הזמן - אין למי להקשיב ואין את מי לקרוא.
בגיליון סוף-השבוע האחרון של מקור ראשון
כתבו אריאל כהנא, הכתב לעניינים מדיניים, ו
סופיה רון-מוריה, הכתבת לעניינים פרלמנטריים: "ל'מקור ראשון' נודע כי אף שנתניהו גיבה את המהלכים להקדמת הבחירות עדיין לא מדובר בהחלטה סופית. אף שהסיכויים לכך קלושים מאוד, נתניהו בוחן אפשרויות פוליטיות בלתי צפויות שיחזירו את השד לבקבוק וימנעו הליכה לבחירות מוקדמות. ההערכה היא כי מדובר בצירוף קדימה ל
ממשלה".
ודרך אגב, רק מקור ראשון דיווח על המזימה הנרקמת. שאר הניירות המוכתמים בקרקס הפרעושים היו כמו שלושת הקופים - לא ידעו, לא ראו ולא שמעו. כמו ביום הכיפורים תשל"ד - אחרי המלחמה לכל מומחוני התקשורת היו סיפורים ושפע תירוצים, שהסבירו את שתיקתם הרועמת.
כפי שאמר תומאס ג'פרסון, הנשיא השלישי של ארצות-הברית, לפני יותר ממאתיים שנה: "מי שקוראים עיתונים יודעים על העולם הרבה פחות ממי שאינם קוראים עיתונים כלל".
חוזר הבייתה
"אני חוזר הבייתה,
אני והגיטרה,
אני חוזר הבייתה
והדרך שרה" - כתבה
שמרית אור.
"בית לא עוזבים", אמר
שאול מופז, והוכיח לכל את יכולתו בסלאלום.
גם אם אין לו גיטרה, לא הייתי קונה ממנו אפילו נייר מסטיק משומש.
לפזר את ההפגנות
אתר החדשות News1 מסר, כי תנועת אומ"ץ הגישה תלונה במשטרה על שחיתות לכאורה באיגוד הכדורסל. מה שקורה במגרשי הכדורגל שלנו אינו ספורט, ואפילו לא היאבקות חופשית.
אולי הגיעה הזמן לסגור את הפארסה. ממילא חוץ מ
מכבי תל אביב, שאינה רוצה לכאורה לשחק בליגה שלנו לכדורסל, הכל נותר על מכונו, כפי שהיה בשנות החמישים. במקום להוציא הרבה כספים ממלכתיים על מופעים לא-חינוכיים, כדאי להשקיע אותם במעט הספורטאים, שיש לנו - גולשים, ג'ודאים ומתעמלות - ולפזר את שאר ההפגנות.
הפרחת סיסמאות נבובות
בשבעה-עשר במאי ימלאו 35 שנה ל"מהפך", שהעלה את הליכוד לשלטון. קיבלתי כבר הזמנות לימי עיון ולחגיגות לרגל האירוע.
כמשבית-שמחות מקצועי, אשאל: ומה יצא לנו, יהודי מדינת ישראל, מה"מהפך", שגרם לרבים מהאוחזים בקרנות המזבח להחמיץ פנים?! כלומר, מה השתנה?!
תבוסתנו המחפירה בכל חזיתות מלחמת יום הכיפורים - ולא גדולתו של מנחם בגין, או תחכומו של עזר ויצמן - העיפה את מפלגת העבודה מכס ראש הממשלה, אך השאירה אותה למעשה בשלטון - גם אם מדיניותה מבוצעת בידי ממשלות ליכוד כשאינה בשלטון.
מנחם בגין לא הבין את גודל השעה. כדרכו, היה הססן. ובשנת 1977 היה תשוש וחולה מדי מכדי לאחוז בשור בקרניו, ולחולל שינוי נדרש, אחרי כשישים שנות שלטון סוציאליסטי, שהביאנו אל סף התוהו. מעבר לרטוריקה - הייתה ממשלת בגין אותו הדבר באמצעים אחרים, ואכזבה כבירה. ממשלת בגין הוסטה (אולי הוסתה) אל ה"שלום" - מקסם-שווא, שמשגע את ממשלות ישראל משנות השבעים, ובשמו הקריבו בלי שכל יתרונות אסטרטגיים תמורת ניירות חסרי כל ערך.
ואיני מדבר רק על הטמטום של אוסלו, או על השחיתות בפוגרום ביהודי גוש קטיף.
כיוון שעסקו ב"שלום", ורצו פרסי נובל - גם על חשבון טובת המדינה - לא עסקו ממשלות הליכוד (ואחרות) בתיקון תחלואי המדינה ובניקוי אורוותיה המצחינות, אלא בהפרחת ססמאות נבובות, שהנציחו את הרוע, שחותר תחת אשיות קיומנו הלאומי.
נכון, הליכוד פתח בהתיישבות ביהודה ובשומרון. עכשיו הוא מתקן את דרכו, ומשסה במתיישבים את בג"ץ כדי להכחיד את ההתיישבות, אחרי שאסר על התיישבות יהודים ביהודה ובשומרון, והגביל את בנייתם - כמעט גרוע כמו הוזי אוסלו, שייבאו ארצה את המחבלים מטוניסיה, כדי להשמיד את מדינת ישראל, תמורת פרסים מפוקפקים, שהושגו בדרכים עקלקלות.
מכינים עוד פוגרום
מה קורה בארץ? שאלני ידיד ישראלי, היושב לבטח בגולה הדוויה של טקסס.
מכינים עוד פוגרום ביהודים, היושבים ביהודה ובשומרון, עניתי.
למחרת אץ מופז להצטרף לממשלה, כי כל כך קר, קר מאוד ויבש, שם בחוץ, ואושש את חששותיי.
הלוואי שאתבדה.
הבו גזר
במלחמת המפרץ (הראשונה) היו פקקים קשים בכל נתיבי הבריחה מתל אביב ומגוש דן. ניצלתי את הרגיעה בכבישים, כדי לנהל כמה פגישות עבודה בגוש דן הנטוש בערבי הפחד מסקאדים.
יום אחד שאל מישהו - הרי אני מומחה, לפחות, בעיני מישהו - למה יש פקקי תנועה בדרך 1 מתל אביב לירושלים?
בגלל משאיות הגזר, שבאו להאכיל את השפנים, שברחו מגוש דן - עניתי.
נזכרתי בכך כשנתקלתי בתמונה מרהיבה של גזרים מכל טוב, שליוותה המלצה
בבלוג מסוים לאכול עלי גזר ולא רק את שורשיו - כתוספת לעלים הירוקים, שאנחנו משתמשים בהם לרוב בבישול ובסלטים. העלים עשירים באשלגן, בכלורופיל ובוויטמין K.
בתיאבון!