מוגדישו זה כאן

ישראל (המכונה מדינה) היא פדרציה המורכבת מקבוצות אוכלוסיה שונות שיש ביניהן קשר רופף ביותר, ולעתים אף סותרות האחת את השנייה. השקט נשמר על-ידי כך שהשלטון המרכזי (שמעמדו כלל איננו ברור) מאפשר לכל קבוצה כזו סט חוקים משלה: חוק אחד לחרדים, חוק אחד למתנחלים, חוק אחד לטייקונים, חוק אחד לערבים וחוק אחד לכל השאר. "כל השאר" – הם אלו שכפופים לחוק המדינה במלואו ונושאים בנטל. החרדים, הערבים, המתנחלים, הטייקונים – כולם נהנים מכל מיני רמות של הקלות בחוקי המדינה או באכיפתם. עבירה שתושב רמת גן יקבל עליה סנקציה כזו או אחרת מהשלטון המרכזי – עלולה להיות נורמה שמקובלת על-ידי אותו שלטון במקום אחר. המצב הזה משרת את השלטון המרכזי, כי הוא מאפשר לו שקט בינתיים, בעוד הישבן על הכיסא. גו-עדן אנרכו-קפיטליסטי העיקרון הוא חוק נפרד לכל קבוצת אוכלוסיה – ואין מקום בו זה בולט יותר מאשר בגטו האפריקני של דרום-תל אביב. אוכלוסיה של עשרות אלפי אנשים נכנסת לישראל שלא כחוק. כשאני נוחת בנתב"ג אני עובר בידוק, ואז לוקח מונית לתל אביב על חשבוני. כשפעילים איסלאמיים-טורקיים מנסים להגיע לעזה, מקדמים את פניהם לוחמי השייטת. את האפריקנים בגבול הדרומי מקדמים בקבוקי מים וטיוליות של צה"ל, הסעה חינם לתל אביב. בתל אביב הם נטמעים בגטו האפריקני – מקום קסום. גן-עדן אנרכו-קפיטליסטי בו אין מיסים, אין חוקי רישוי עסקים, אין משטרה, אין עירייה והמלך היחידי הוא האל ממון, ובמזומן – כלכלה אלטרנטיבית שהמדינה לא יכולה, לא רוצה, לשים עליה יד. גן-העדן הוא כזה עבור מעטים – הרוב מועסקים בתנאי עבדות וניצול, חיים בתת-תנאים של הזנחה שמספקים להם slum lords בני דת משה, ממש כמו בניו-יורק או בלונדון של תקופת המהפכה התעשייתית, מחטטים בזבל, מידרדרים לשימוש בסמים ובאלכוהול. לפני שמדברים על דמוקרטיה מעט הישראלים שעוד נותרו עם דירות או עסקים, נתונים לאכיפה – דוחות על העזובה והלכלוך, דוחות על אלתורי חשמל וגז, ביקורות של רשות המיסים. לידם משגשגים העסקים האפריקניים, עליהם החוק הישראלי כלל וכלל לא חל. הספקים הסיטונאיים מעלים מחירים ועוברים למזומן. זוהי תחרות לא הוגנת עבור בעל העסק הישראלי – כרגיל השלטון המרכזי כובל את ידי האזרח ומפקיר אותו לנפשו – משתמש בו אך ורק כאמצעי לייצור כסף קל על-ידי הפחדה, הטרדה ורדיפה של הרשויות האימפוטנטיות. משטרה? אין. אנשים אפילו כבר לא מתלוננים או מתקשרים למשטרה – פשוט כי אין בשביל מה. כנופיות מוכרות סמים, מאיימות, אונסות, תוקפות (בעיקר אחת את השנייה), מפרות את כל חוקי התכנון, הבנייה והרישוי האפשריים. יש דבר שכל החברים מימין ומשמאל חייבים להבין: לפני שמדברים על דמוקרטיה, זכויות או חירויות הפרט, צריך לדבר על שלטון החוק, על אכיפתו ועל שוויון בפניו. בלי שלטון חוק אף חברה מתוקנת – ולא משנה סוציאליסטית או ליברלית, יהודית או כלל-אזרחיה – לא יכולה להתקיים. צריך להבין שבדרום תל אביב טמונה פצצת אטום מתקתקת. מה אנחנו מציעים? על הצעת העוועים של ח"כ דני דנון לשלם למדינות באפריקה ובמזרח אירופה על-מנת לקבל את הפליטים אפשר וצריך לוותר כמובן - האזרח הישראלי נסחט מספיק והוא לא צריך לשלם עוד על מחדלי הענק של ממשלותיו בשנים האחרונות. אין צורך לרבע את המעגל, צריך בסך-הכל כמה צעדים פשוטים: א. גדר-גדר-גדר. על מתקן השהייה (שעלותו 600 מיליון שקלים) אפשר לוותר – הוא בכלל לא רלוונטי מבחינת מספרים וקבועי זמן. חבל על הכסף. ב. אכיפה על הקיים: לא ייתכן שחוקי מדינת ישראל יופרו בריש גלי בלב העיר הגדולה במדינה ורשויות המדינה עומדות ושותקות. אוכלוסיית המסתננים מייצרת הון רב - יש למסות אותו כחוק ולפקח עליו. לרכז מאמץ של אכיפה ופיקוח על האוכלוסיה הזאת – לקנוס, לסגור עסקים בלתי חוקיים, להחרים כספים שמקורם בלתי חוקי, לפשוט על עסקים ישראלים משתפי-פעולה שעוברים על החוק בעשותם כן: סיטונאים, בעלי נכסים, בעלי חנויות המוכרים בגלוי ציוד גנוב. כל זאת באחריות משטרת ישראל, רשות המיסים, משרד התמ"ת והעיריות. ג. העברת תחום האכיפה מידיו הרועדות של שר הפנים לידי המשרד לביטחון פנים שאמור להיות אמון על דברים מסוג זה. משרד הפנים מצליח להרחיק מדי חודש 150 מסתננים בלבד לעומת 4,000 שנכנסים אל המדינה (ולא יוצאים). לפקחים אין סמכויות ואוריינטציה מבצעית. שר הפנים כשל ועל ראש הממשלה לקחת ממנו את התיק הזה ולהעביר אותו לידיים אחרות – ולא לחכות לוועדת החקירה הממלכתית. ד. בשנת 2003 הקים אריאל שרון את משטרת ההגירה. עם 200 מיליון שקל ו-400 שוטרים מאומנים הוא הוביל ליציאתם של 145,000 עובדים זרים תוך שנתיים במינימום אלימות. כל זאת באמצעות שיטת הפיקדון – כל שוהה בלתי חוקי שנעצר חויב להפקיד סכום כסף כערובה ליציאתו את הארץ – והם יצאו. ה. במקום המשאבים המבוזבזים במשרד הפנים על אכיפה, יש להקים גוף מסודר ומקצועי שיטפל בהסדרת מעמד - בירור מעמדי פליטות וכולי. רוב המסתננים אינם פליטים (זאת לפי סוכנות הפליטים של האו"ם) ואת אלו שכן, חובה עלינו לקבל כאן בזרועות פתוחות - מתוקף הסכמים בינלאומיים ומתוקף ההיסטוריה שלנו. קומבינת ה"הגנה הקבוצתית" היא אסון שאמנם מאפשר למדינה לכסתח את עצמה - אבל גורמת לכך שבחסותה מגיעים לכאן עוד ועוד מסתננים שזוכים פה למעמד "זמני" שהופך דה פקטו למעמד קבע. ראש הממשלה חייב להתעורר ולהביט אל המציאות נכוחה, בימים בהם עולות הצעות להחלת החוק הישראלי על ישובי יו"ש כדאי אולי להחילו קודם כל על דרום תל אביב, כי מוגדישו זה כאן.