מה עוד צריך לקרות עם המתיישבים ביו"ש כדי שתקום מנהיגות חזקה, או לפחות יתאחדו כל הפלגים הקטנים לזרם אחד חזק ויציב?
פינוי ישובים שלמים - מראות הנשים, הילדים והגברים הבוכים היו קשים ומזעזעים. מראות הסוסים הדורסים בעמונה מול נוער נאמן ונרגש הם בלתי נשכחים, כואבים ומקוממים. מגרון, חומש ועוד ישובים שנופלים וקמים, וחלקם לא קמים עוד.
ומה עשתה אז ההנהגה? "עשו לי! לקחו לי! בגדו בי!" ועכשיו גם - "בואו נעזוב אותם ולא משחקים איתם יותר". רעיון האפליקציה של
עזיבת הליכוד מאת נפתלי בנט - נחמד, אבל במקום לספר כמה הם לא בסדר - לא שאנחנו לא רואים - ספרו מה עושים מול זה. איך מתמודדים. אם בכלל...
בהנהגת הימין ממשיכים להיות תמימים וסובלניים - אולי אינם יודעים דרך אחרת - לגרד את הפצעים ולהגיש את הלחי השנייה. ובינתיים הארץ מתחלקת ומתפרקת להם בין הידיים.
המתיישבים - ציבור בונה ואיתן אני לא בניתי שם בית וגם לא נטעתי עץ, אבל כשאני חושבת על המתיישבים החרוצים, אלו שמרחיבים את גבולנו (ואת הדעת) ושומרים עליו בגופם; כשאני חושבת על עבודתם הנעשית באהבה, אינני יודעת מאיפה יש להם כוח להמשיך. מאיפה יש להם כוח לקחת את החלקים השבורים, את המשפחות, את האהבה ולהמשיך ממקום אחר? אין ספק שזהו הציבור החזק ביותר בארץ!
חבל שבהנהגה הציונית זה פחות מורגש ומבוטא. ההנהגה משדרת אזלת יד, מבוכה וחוסר אונים מול הכוחניות הבוטחת של
בנימין נתניהו. אין ספק שהעדות החזקה ביותר לחולשת המחנה היא - הריבוי של קבוצות ימניות קטנות. או או. או שיתאחדו למפלגה אחת גדולה ציונית ואסרטיבית. או שיילכו הביתה ויפנו מקום למי שכן מסוגל להוביל מהלכים אחרים, להתאחד למען המטרה.
להתאחד למען הציונות היפה צלילי הטפיחה על השכם, החיבוקים והפרגונים ההדדיים שנשמעו לא מזמן מכיוון הבית היהודי כלפי נפתלי בנט, לא צריכים לבלבל אותנו. אין פה שום איחוד מרגש של ימין. סתם פסטיבל חיבוקים והתרגשות בין אנשים ייצוגיים השמחים לשמור על הבית. הבית האישי שלהם - מפלגת הבית היהודי - בתקוה לזכות בייצוג מכובד יותר ואטרקטיבי.
כל עוד לא ימצאו מכנה משותף ומאחד בין כל נציגי הימין, כולם - הם רק מחלישים את הימין, ואת התוצאות אנו רואים כמעט בכל שבוע, בכל חודש. גירושים, ניסורים (מה זו בכלל ההמצאה הזאת?!), הריסת בתים והחידוש המעודכן: סוסים-דורסים.
אין ספק שכל זה דורש ייצוג תקיף וחזק. ייצוג העשוי מהחומר של המתיישבים החרוצים והבלתי נלאים, ייצוג שיתאים לרוח ההתיישבות - לרוח הציונית הנאמנה והמרגשת הזאת. כי איך שזה נראה היום, לא ברור איך תשרוד הציונות הזאת, ומי ידאג לה.