גם אחרי הצבעת האמון הדחוקה של יוון עדיין לא חלף משבר גוש האירו. לאופוריה מתוצאות הבחירות במדינה השסועה, הנאבקת בין הנכונות לצנע לבין ההתנגדות לו, אין שום אחיזה במציאות. היא למראית-עין בלבד ואין בה כדי להושיע את הגוש מאימת התפרקותו הצפויה. קשה, על כן, להאמין שממשלת אתונה תצליח לדבוק בהסכמי הגוש ולמלא אותם במלואם. גם אין זה המועד המתאים להענקת הנחות כלשהן ליוון כפרס על הימנעותה מעזיבת הגוש.
אלא שלא רק יוון מסבה כאב ראש גדול לגוש המוניטרי האירופי. גם מצבן של ספרד, איטליה, פורטוגל ואירלנד ניצב על כרעי תרנגולת. כל המדינות הללו הן, עדיין, עתירות חוב ורובצות על צוואר גוש האירו כאבן ריחיים. גרמניה, מכל מקום, הנושאת בעולו הכבד של איחוי הגוש הקרוע, אינה יכולה להרשות לעצמה לשאת לבדה על כתפיה את המשא הכבד הזה ולגאול את הגוש מסבלו.
האמת היא שגלי המשבר הכלכלי באירופה החלו לתת את אותותיהם עוד לפני ארבע שנים. אז כבר התברר בעליל כי מדינות לא מעטות שחברו לגוש המוניטרי מצויות במצב עגום למדי ועל סיפה של פשיטת רגל. מצבן לא השתפר בינתיים, והמגמה העכשווית למתן הלוואות נדיבות, כדי למנוע התרסקות מיידית, תעזור כמו כוסות-רוח למת.
מוניטאריות כושלת
עיניהם של הפוליטיקאים המאלתרים של אירופה נשואות עתה לאיחוי הקרע הגלוי, מתוך כוונה להתגבר בכל מחיר על המשבר. אלא ששום פעולה רדיקלית לא תמנע את פירוקו של גוש האירו. בהזרקת ההון של הבנק המרכזי האירופי, או בפעולות המימון מחדש לטווח הארוך, יש אולי כדי לעודד דהירה בשווקים של נכסי הסיכון, אבל יש בהן גם כדי להסתיר, במקביל, את ההידרדרות הבלתי נמנעת מתחת לפני השטח. המשבר הרי רק ילך ויחריף, כל עוד לא נפתרו בעיות היסוד והפער שבין מדינות החוב. יתר על כן: המצב העגום שבו מצויה אירופה כעת מבשר תקופת מיתון ממושכת.
גם מי שלא ניחן בחוש נבואי עשוי היה, כבר מזמן, לחזות את שקיעתו הצפויה של גוש האירו ליוון המצולות. היא נובעת ממדיניות מוניטארית כושלת, שדבקה בסיסמאות נבובות, חסרות כל בסיס מציאותי. העובדות בשטח רק חוזרות ומוכיחות שמטבע האירו הופך מיום ליום לפצע מדמם. שום תחבושת, אפילו אלסטית, לא תוכל לספוג אותו. וכמו באפקט הדומינו יתמוטטו, בזו אחר זו, כל אותן מדינות שאימצו אל חיקן את המטבע המשותף המקולל.