שמחתי באומרים לי בית ה' לא נלך! אינה ראויה מדינה שנועדה לרדוף צדיקים, להיות זו שתזכה לפתוח את שערי הר הבית בפניהם. שהרי ייעודה הוא לנעול! את ייעודה היא מגשימה לפחות ארבעים וחמש שנה כשהיא סוכנת איסלאם. הגיע הזמן שהעם היהודי יבין שדרך המסננת שנקראת "מדינת ישראל" הנוכחית הוא לעולם לא יגשים את ייעודו אלא להפך.
במדינה המתכחשת להוויתה - כלשון
אריאל שרון נגד המתנחלים לפני גירוש קטיף בנאום לטרון: "יש להם תסביך משיחיות" [הוא אמר בחולם, כי המושג היה זר לו למרות שרוב ימיו היה בבלי דעת "חמורו של משיח"] - שערי הר הבית ייפתחו רק על-ידי מלכות ישראל, עובדת אלוקי ישראל באמונה!
"ובמפתח האש בידו לשערי המקדש,/ כחק המשיח!" [מן השיר "באזני ילד אספר, אצ"ג, תר"ץ, 1930]. רק משיחיות ישראל תפתח את ההר ולא המדינה החילונית, הפוסט-ציונית, הפסאודו-דמוקרטית, מדינת כל אזרחיה בפועל, אלא אם כן תוכה למרבית הזוועה מכה כה נוראה שכולה תצעק למקטנם ועד גדולם לה' כמו שצעקו אנשי נינווה או היהודים אצל פרעה. אבל בינתיים כל הפניות וההתחננויות והשתדלנויות של אנשי תנועות המקדש ובפרט ועוד בכנסת, הן כמעשה יהודים נידונים השבויים בגטו הפונים להנהלת היודנרט להתחשב קצת במצב!
המפלגה הדמיונית של יפרחקראתי את מאמרו החשוב של יהודה יפרח "מקדש - מחזון למציאות" שהתפרסם ערב שבת חזון ב-ח' אב ב'מקור ראשון'. ואני חולק מכל וכל בפרט על הרישא שלו. בפתיחה כותב יפרח, אחד מתומכיו הנלהבים והמובילים של רעיון "ההסדרה", שהוא תאומו של הורדת החזון למציאות כמעשה הרב זלמן מלמד, כאשר הכותרת כמובן צריכה להיות הפוכה: ממציאות לחזון. ככל שאין קוראים את מפת המציאות, גם חזון לא יהיה! ללא ביקוע הלב והשכל!
פותח יפרח: "הקמת בית המקדש בהר הבית בירושלים יכולה להפוך ליעד מדיני מעשי ובר-מימוש של מדינת ישראל. [...] הכלים הנדרשים הם מפלגה בינונית פלוס לאומית חזקה, שתציב אותו כנושא מרכזי במצע ובדרישות הקואליציוניות שלה".
לו יהי כן? מהיכן תצמח המפלגה הזאת המשתתפת בתהליכים הדמוקרטיים המפוקפקים. מהנהגות אחדות הקיימות בליכוד שמתחרות זו בזו כאשר לרובן פרט ל
משה פייגלין אין כל עניין המקדש בראש, אלא עניין הכסא. האם תלמידי הרב זלמן מלמד יהיו שותפים למפלגה הזאת יחד עם תלמידי הרב אבינר והר המור? האם רוב מה שנקרא תנועת התקווה יסכים להשלטת רעיון המקדש? האם ציבור שלם השותק על עניין מצעד התועבה בירושלים הוא הציבור שייאבק על עיר הקודש והמקדש או רק על מיתוג המקדש למען המצעד! "הביטוי הגרעיני ביותר לדנ"א העברי" [יפרח יהודה]. לכן רק מי שייבדל מתוך העדה של עשרת המרגלים, יש טעם במעשיו ובדבריו.
אילו היה לימיני הליכוד אומץ לב ציבורי לפחות כמו של
שאול מופז הנלעג לבודד את נתניהו בפרישה מאורגנת והקמת מפלגה מהסוג שמדבר עליה יפרח, ובתנאי שכל המולקולה הציונית-דתית הייתה מתחברת, אז אולי היה טעם לעניין. בינתיים מדובר כנראה על בית התרבות הלאומית, בית האופרה הגדול במזרח התיכון כחזונו של המשיח ב"ז (בנימין זאב) הרצל שיוכל לקיים את פסטיבל וודסטוק תשע"ג בתמיכת 'מקור ראשון' בניצוחו של יואב שורק.
במקדש החדש אין צורך בכיפות. זה פשוט מיושן. גם בימי הבית לא הלכו בכיפות סרוגות. הבית היהודי בחלקו ובחלקיקו יקבל אליו בשמחה גם את המשפחה החדשה והבית הפתוח.