"עמלנו - אלו הבנים"מעל מיליון וחצי תלמידים החלו השבוע את שנת הלימודים שלהם בחינוך היסודי והעל-יסודי. בנוסף עוד ארבעה מאות אלף בגני הילדים הציבוריים. שני מיליון חובשי-ספסלים אלו מהווים מעל רבע מאוכלוסיית המדינה, לא כולל חינוך גבוה - תורני ואקדמי. התקציב השנתי של משרד החינוך הוא מעל 35 מיליארד שקל, השני בגדלו לאחר משרד הביטחון.
מבט מיגזרי יעלה את הנתונים הבאים: כארבעה מאות אלף תלמידים אינם יהודים. ההתפלגות בתוך המיגזרים היהודיים היא 57% חינוך ממלכתי, 24% - חרדי ורק 18% - ממלכתי דתי. גם אם הסטטיסטיקה מעגלת כמה פינות, כמו תלמודי תורה חרד"ליים שאינם ממ"דיים, או בתי ספר מסורתיים וכד' - עדין תמונת המצב הכוללת בעינה עומדת.
אעיר שלש הערות לחינוך הדתי העל-יסודי, גם אם הרלוונטיות שלי לנושא היא 'רק' נכדים ונכדות נחמדים, המשתרעים על פני כל מידרגי החינוך בישראל.
השקעה בשנתיים האחרונות קמה צעקה רבתי על עלות שכר הלימוד בחינוך העל-יסודי הדתי. הורים 'קורעים את עצמם' לעמוד בנטל הנדרש, ובמשפחות מרובות ילדי תיכון הם נדרשים להרים בו-זמנית מעמסה כפולה ומשולשת. מנהלי רשתות החינוך מצביעים על התייקרויות רבות ועלויות יחודיות לחינוך הדתי שאינן מכוסות מתקציב משרד החינוך. אפילו משרת 'ראש ישיבה תיכונית', שהיא אלמנטרית במסגרת כזו, אינה מוכרת למתקצבי המוסדות. לדידם, "מי שרוצה ראש ישיבה - שישלם!"
זעקות ההורים הצמיחו ועדה מקצועית שהוקמה ביזמת ח"כ
זבולון אורלב לבדיקת עלויות הלימוד. נציגי הרשתות, ההורים ונוגעים-בדבר נוספים פרשו את היריעה בפני חברי הוועדה, בראשות בנצי דל, מנכ"ל החינוך לשעבר. לפני כשבועיים התפרסמה המלצתם לתשלומי הורים בסך כ-550 שקלים לחודש (12 חדשים) בחטיבות הביניים וכ-650 שקלים לחודש בכיתות ט-יב. אינני בקי בתשלום שנדרש עד כה, אך מתוך היכרות עם חלק מהנפשות הפועלות חזקה עליהן שהוציאו דבר מתוקן מתחת ידם, בנסיבות הקיימות. האם ההמלצות ימומשו?
ועדין קול עולה במחנה; הוועדה לא טיפלה כלל במוסדות פנימיתיים, היקרים פי כמה, כהנה וכהנה. ואף אנכי מצטרף לתמיהה?
פנימיוּת אכן, דבר נפל בישראל בעשור האחרון (לפחות); העדפת ההורים מוסדות חינוך, גם תורניים, ללא פנימיה. חוששני שלא העדר יכולת כספית של ההורים גרמה לכך, אלא פינוק ואגואיזם מסוים, בשיתוף הילדים שאינם אוהבים הגבלות ופיקוח בשעות הפנאי. חבל, משום שאני מעריך כי ברוב הפנימיות הישיבתיות והאולפנות קיימת אוירה חינוכית יותר מבית הורים ממוצע, כולל בשבתות, בערביהן ובמוצאיהן. לצערי, הורים ותלמידים מעדיפים לתת פרשנות מצומצמת למושג 'מוסד חינוכי' כבית לימוד ומכונת ידע בלבד.
בצד שאלת המחיר אני מציע 'להקים ועדה', כמובן, שתבדוק איך אפשר להחזיר לפנימיות את 'גאוות היחידה' ולשווק אותן כ'יחידות עילית'. ואז - הורים ישלמו את המחיר, ונדיבי עם יסבסדו בני-עניים.
ריכוז הפיצול בחינוך העל-יסודי הדתי מתבלטות והולכות שתי מגמות מהופכות, שאולי מאזנות זו את זו ואף עולות בקנה אחד; מחד - רשתות חינוכיות 'רוכשות' מוסדות חינוך תיכוניים, ישיבות ואולפנות, ופורסות מצודתן עליהם בתהליך של שליטה ריכוזית. הכוונה לרשתות כמו אור-תורה, אמי"ת, 'מרכז ישיבות בני עקיבא' ו'נעם-צביה' (לפי סדר א"ב), ואולי נוספות שנשמטו מעטי. אינני מכיר את התנהלותן הפנימית, אך לכאורה ריכוזיות כזו מבורכת לא רק בשל יעילות מינהלית אלא גם בקטע של הכשרת המורים, תוכניות לימודים ותוספים אשר הסיטונאות יפה להם.
המגמה המהופכת היא הקמת מוסדות יחודיים על בסיס רמה דתית, מדעית, מגמות לימוד, גוון חינוכי או תרבותי שונה. מגמה זו נוגדת לכאורה את מגמת ההתכללות ברשתות-על, אשר אולי מטשטשות את היחודיות הספציפית של המוסד החינוכי. בפועל, כנראה שניתן לשלב את המגמות, באשר הרשתות השכילו לאפשר יחודיות מוסדית. יתר על כן, לעתים תחת אותה קורת גג, ובאותו מוסד לימודי עצמו, קיימות מגמות לימודיות שונות, ולברכה.
חכמים העידו (סנהדרין עא,א) על 'בן סורר ומורה' הנדון בפרשתנו: "שלא היה ולא עתיד להיות, ולמה נכתב? דרוש וקבל שכר". הסיבה היא אי יכולת מימוש התנאים הנדרשים שיהיו אביו ואמו שוים "בקול, במראה ובקומה". במשנה (שם) נדרשת גם התאמה חינוכית בין ההורים: "היה אביו רוצה ואמו אינה רוצה אביו אינו רוצה ואמו רוצה אינו נעשה בן סורר ומורה". לפי דרכנו למדנו על חשיבות שאיפות חינוכיות זהות בין ההורים.