שמי טובי פלד, אני עובד כפסיכולוג בשירות הפסיכולוגי החינוכי בראשון-לציון. בשנה האחרונה הופנו אליי שני נערים בני 12 שקצו בחייהם ודיברו על רצונם למות. לדבריהם, הסיבה הייתה רצונם לעבור למסגרת לימודים אחרת.
משפחתם הייתה במצוקה כי מערכת השלטון החינוכי סירבה להעביר אותם לכיתה אחרת בבית-ספר אחר. אלה לא היו נערים שאובחנה אצלם נטייה לדיכאון, לא היה רקע של מחלות נפש במשפחה. הדיכאון והייאוש היו תוצאה ישירה של היותם בכיתה שהם לא רצו להיות בה, כי הם סבלו בה תקופה ארוכה. השלטון החינוכי היה הגורם האחראי לסבלם.
לוועדת שילוב באה אם. האם מתחילה לדבר, ידיה רועדות והיא בוכה. אדוני השר, האם ידוע לך מהי וועדת שילוב? וועדת שילוב היא המצאה ביורוקרטית של השלטון החינוכי, שמטרתה המוצהרת היא לבחון את הזכאות של תלמיד לשעות שילוב. חבר שר, האם ידוע לך מהן שעות שילוב? שעות שילוב הן שם "מכובס" לעזרה בלימודים. אבל גם השם "עזרה בלימודים" לא מופיע בחוזר מנכ"ל. פוליטיקלי קורט קוראים לזה "הוראה מתקנת" שהיא בעצם עזרה בלימודים למתקשים.
האם ידוע לך מר שר "החינוך" מדוע האם הזאת כל-כך נרגשת כשהיא מגיעה לוועדת שילוב? אתה יכול לתאר לעצמך שאמא כזאת היא הרבה פעמים אישה חלשה, אישה גרושה ותמיד היא מוזמנת במכתב רשמי ורשום שהיא צריכה לחתום שהיא קיבלה, וכתוב בו כך: "הינך מוזמנת לוועדת שילוב על-מנת לבדוק את זכאותו של התלמיד לשעות שילוב".
חברי הוועדה הם מנהל בית-הספר, היועצת, המחנכת, מורת שילוב, נציגת הפיקוח, הפסיכולוג והעובדת הסוציאלית. הוועדה מתנהלת כמו משפט עם ראיות ומסמכים, האמא צריכה לשכנע אותם שהילד או הילדה זכאים לקבל שעות מתי"א, שזה שם מכובס ל"עזרה לימודית". כדי לקבל את העזרה בלימודים, האמא צריכה להוכיח כמו בבית משפט, שהילד שלה חלש בלימודים בצורה מסויימת. לא כל חולשה בלימודים מזכה בעזרה. היא אינה יודעת את זה, איננה יודעת מה הקריטריונים לזכאות, אבל היא יודעת, שאם הילד שלה לא יקבל את העזרה, הוא ימשיך להתקשות, לסבול ולהתבזות בכיתה. היא יודעת שיש ילדים שמקבלים את העזרה בלימודים ויש ילדים שלא מקבלים. ככל שהיא מציגה את הילד שלה כיותר מסכן, הוא יקבל יותר עזרה, כך היא חושבת.
האם אפשר להגיע לאותם הישגים לימודיים בלי לגרום להורים ולילדים סבל ומצוקה ברמה כזאת? מה קיבלו הילדים, המשפחה והמערכת כתוצאה מהשמתם בכיתה שאינה מתאימה להם ומהחיוב של האמא למעמד של וועדת שילוב? הם קיבלו מתחים, עצבים, כעס, והכי גרוע - ירידה באמון במערכת "החינוך".
קטגוריה נוספת הגורמת סבל רב היא וועדת השמה. אני חושב שכבוד השר יודע מהי וועדת השמה. זו מתנהלת ממש כמו משפט ויש הורים שמגיעים אליה עם עורך-דין. זו וועדה שמוסמכת להכניס או להוציא תלמיד מהחינוך המיוחד. בדרך-כלל מגיעים אליה שני הורים עם התלמיד ו"חבר המושבעים" במשפט הזה מורכב מ-12 אנשי מקצוע ופעמים גם מחלקת התה נכנסת לחדר ומציעה שתייה. זאת וועדה שחורצת גורלות. חלק גדול מההורים מתנגדים לה ומתחוללות בה דרמות קשות.
תאר לך כבוד שר הלימוד, שמגיעים זוג הורים גרושים לוועדה והם מתחילים להאשים אחד את השני בקשיים של הילד האהוב שלהם. תאר לך שההורים והילד נכנסים לחדר, פוגשים שם 10 אנשים זרים שהם לא מכירים, אלה מציגים את עצמם, אלה כמובן לא יכולים לזכור לא שם, לא תואר ולא תפקיד. אומרים להם בהתחלה שבוועדה זו יוחלט גורלו של הילד, האם ילך לכיתה קטנה, כיתה לתלמידים עם קושי בהתנהגות, האם הוא ינותק מחבריו, אולי הוא יצטרך לעבור בית-ספר. אומרים להם כל אחד יציג את עמדתו, אתם תצאו, הוועדה תחליט ואתם תקבלו תשובה בדואר תוך שבוע. הילד שומע את חוות הדעת של אנשי המקצוע עליו. הוא שומע ביטויים כמו: "מתקשה בלימודים", "מתקשה בהבנת הנקרא", "אוצר מילים דל", "דחוי על-ידי ילדים", "בעל דימוי עצמי נמוך".
גם בוועדה כזאת יש הורים ויש ילדים שבוכים וכועסים. אנשי המקצוע בוועדה לפעמים מאשימים את ההורים בבעיות של הילד וזה על-יד כולם. בוועדות שאני השתתפתי בהן, סירבתי לקרוא בקול רם, בנוכחות הילד, הערכות שליליות ופוגעות. לא כולם הבינו למה אני עושה כך. הטיעון של יו"ר הוועדה היה - "שילד ישמע", "שיבין איפה הוא נמצא".