בראיון לטלוויזיה אבו-מאזן מלמלם בלב לא לב, באנגלית, שהוא מוכן רק לבוא לבקר בצפת ולא לגור שם. ומיד, בתגובה פאבלובית, מתעוררת העיתונות, מקפצים הפוליטיקאים, מדלגים הפרשנים למיניהם, בחדווה בלתי מוסתרת מרחפים באושר אנשי השמאל, וטוענים בקולי קולות תחת כל שיח ומיקרופון רענן "שמעתם, הוא ויתר על זכות השיבה, שמעתם? שמעתם?".
וזוהי כמובן רק ההתחלה. הוויתור (שלא היה) על זכות השיבה מיד גורם לאותם טיפוסים חולמניים למהר ולהפליג בשבח תכונותיו החיוביות של אבו-מאזן, כראש הממשלה הנבחר והמתון ביותר שידעה האומה הפלשתינית מאז ומעולם - איש של שלום ואחווה וידידותיות, נלסון מנדלה וגנדי גם יחד באריזת "ארמני" אחת.
ובתגובת המשך לתגובת ההמשך, תוך שעה שעתיים, אם לא לפני כן, אנו שומעים ממיטב נבחרי הציבור (לשעבר) עד כמה נפלא וידידותי היה המשא והמתן עמו, כמה טעים היה החומוס, כמה טריות היו הפיתות מעשה יד, וכמה מתוקה הייתה הבקלאווה. ובל נשכח, זה היה רק עניין של או-טו-טו - כמה נקודות קטנות וחסרות חשיבות - וכבר היה ההסכם חתום ומסודר, והפלשתינים והיהודים היו חיים בשלווה ובאושר זה לצד זה.
וכמו באגדות, מזמררים אנשי התקשורת את תהילתם של אותם פוליטיקאים שרק לפני שלוש דקות היו מיעוט מאוס ועלוב, ופתאום עכשיו הם מדינאים בעלי חזון ומעוף. עובדה - הם דיברו עם אבו-מאזן (כאמור), זכו ממנו לחיוך ידידותי ואף לנשיקה על הלחיים, כיאות לתרבות הערבית המפוארת.
ובתגובת ההמשך, לתגובת ההמשך, לתגובת ההמשך, נקבל כמה השמצות רעננות על הימין ונציגו עלי אדמות, היינו
בנימין נתניהו - ראש הממשלה שלא השכיל לנצל את המומנטום, לחלק את ירושלים, לחזור מיידית לגבולות 67' ולפרק את כל ההתנחלויות הנוראות האלו, שבהן חיים האלה עם הכיפה, הכובשים האכזריים שכל רצונם עלי אדמות הוא להתעמר בפלשתינים המסכנים, בנשים הרות ובילדים אומללים.
ואז, ימשיכו כל אותם הנ"ל: בכלל, מי זה החצוף הזה המרשה לעצמו לתבוע מאותו איש נפלא של שלום כל מיני דרישות לא רציונליות, קטנוניות, קנטרניות, כמו הכרה במדינת ישראל כמדינה יהודית או הפסקת הטרור. מי הוא חושב שהוא, ראש הממשלה? למה מה?
והמסקנה המתבקשת: כולנו כבר יודעים אפוא שנתניהו חיסל במו-ידיו את תהליך השלום. ובכן, אנשי שמאל יקרים, הוגי דעות ואנשי רוח, אינטלקטואלים, אנשי תקשורת ופוליטיקאים בהווה ובעבר: עד כאן שידורי התעמולה. והרי לכם המציאות:
- אבו-מאזן מדבר יפה מאוד באנגלית.
- אבו-מאזן לא אמר "אנו מוותרים על זכות השיבה". יתרה מכך, הוא מעולם לא ויתר על "זכות השיבה". לא באנגלית ולא בעברית. זה הדמיון שלכם שגרם לכם לחשוב כך. תתעוררו.
- אבו-מאזן הכחיש במו פיו שהוא ויתר, בין אם ברמז ובין אם במפורש על "זכות השיבה".
- אבו-מאזן, כמו בפעמים אחרות לפני כן, פשוט משקר.
- חבריו ובני עמו של אבו-מאזן טורחים טורח רב לשגר עלינו כאן בישראל גשם של טילים.
- לולא היו צה"ל והשב"כ פועלים יום ולילה כדי לסכל פיגועים, איננו יודעים בודאות מה היה קורה כאן, בתוך מדינת ישראל, אבל אני חושב שהאזרח הישראלי היה יכול לנחש.
- אבו-מאזן לא יניח לאינתיפאדה נוספת להתרחש, לא מאהבת היהודים וה"מתינות" שבאופיו, אלא משום שהוא זוכר היטב את תוצאותיה של האינתיפאדה הקודמת, ואיך נראו חודשי חייו האחרונים של היו"ר הקודם של אש"ף.
אלו, אגב, ידידי ההוזים, עובדות מתוך המציאות, שאינן ניתנות לסתירה, ולא חשוב איזו פרדיגמה תאמצו, לא משנה באלו מילים מתחכמות תשתמשו, באיזה נרטיב הלקוח מדמיונכם תבחרו. לכן, אשתמש בקריאה פוליטית ידועה: אנא חברים, שובו הביתה.