במסיבת עיתונאים השבוע, קמו מי שמוכרים בציבור הרחב כאנשי הימין הקיצוני, הלא הם חברי הכנסת:
אריה אלדד ומיכאל בן-ארי, ויחד עם
איתמר בן-גביר, ברוך מרזל ואחרים, הכריזו על פרישתם מ"האיחוד הלאומי", והקמת מפלגה נפרדת, שמלבד היותה מחזיקה באמונה הדתית על זכותנו המלאה על כל ארץ-ישראל, היא חורתת על דגלה את הסיסמה המיידית, זו הדורשת לאכוף שוויון חובות (וזכויות) מלא על ערביי ישראל.
בהקשר למוטו המרכזי שלהם, הרי שזכותנו על כל החלק ממערב לירדן הוא דבר שאינו נתון לויכוח. אין פה רק עניין של "צו אלוהי", אלא פשוט משום שהשטח ניתן לפי החוק הבינלאומי ליהודים בהחלטת כל אומות העולם וחבר הלאומים לפני 90 שנה (בוועידת סן-רמו) וללא שינוי חוקי מאז וועדת השופט
אדמונד לוי אישרה זאת לאחרונה.
אבל, הנושא הרלוונטי הכי חשוב שהעלו ראשי המפלגה החדשה הינו נושא חיוני שהוזנח ע"י כל ממשלות ישראל, וצריכים באמת להלחם על נושא זה שהוא: לדאוג לשוויון של החובות (והזכויות) המלא לערביי ישראל.
מפלגה עם סטיגמהאלא מי שיכול לעשות זאת זו לא מפלגה עם סטיגמה של "ימין קיצוני", לבטח לא מפלגה קיקיונית עם 2 - 3 מנדטים. תיקון רציני בשטח זה יוכל להיעשות רק דרך מפלגה גדולה יותר שתשתתף בקואליציה ותעביר באישור הממשלה אינספור של הצעות חוק שיתקנו את המצב, לאט ובבטחה, עם אכיפה צמודה.
אולם כאשר תופיע המפלגה "עוצמה לישראל" בנוף הפוליטי הישראלי, היא תקבל מיד סטיגמות של פשיזם וקיצוניות, ומכאן שכל הצעה שתועלה על ידה, ותהיה זו הצעה טובה ככל שתהיה, היא תידחה מיד על-ידי המפלגות האחרות מהימין, מהמרכז ומהשמאל... "אז מה הועילו החכמים בתקנתם"?
הפתרון היותר מעשי ללהט הציוני והישראלי של מקימי "עוצמה לישראל" היה להתפזר ערב הבחירות ולהסתנן לגושים פוליטיים מרכזיים, למפלגות הימין השונות ולמפלגות הדתיות ודרכם, ומשם, לפעול בנושא החשוב שהם העלו. משלא עשו זאת, שוב התפספסה מטרה צודקת.