מדוע מכנים את השמאלנים בתואר בוגדים
בתקופה זו בה טילים מגיעים אפילו לאזור תל אביב, אנו רואים וחווים שוב על בשרנו את התוצאות השליליות של מהלכי אוסלו וההינתקות. כנגד מצב זה התריעו מראש אנשי הימין, וכישלונן של ניסיונות השלום נראה עבורם ברור והגיוני עד שקשה להם בכלל להאמין כי בעלי המחלוקת מהשמאל באמת האמינו ואף עדיין מאמינים באפשרות של שלום. זאת לדעתי גם הסיבה כי רבים מהם מכנים את אנשי השמאל בתואר: "בוגדים". זו פשוט הדרך היחידה שיכולה להסביר לדעתם את עמדת השמאלנים חסרת ההיגיון, שמבחינתם, אפילו אידיוט מבין את טיפשותה ואם הם אינם טיפשים, (והעובדה היא שרבים מהם מרצים בכירים באוניברסיטאות) אז מה שנשאר הוא שמדובר בבוגדים.
הקישור שנעשה בין המילים: "שמאלנים", "בוגדים" ו"שונאי ישראל" הפך את המונח הראשון למעין מילה נרדפת למונחים האחרים עד שאפילו אנשים תמימים נוהגים להשתמש במילה "שמאלני" כמילת גנאי.
עד כדי כך נתפסת המילה "שמאלני" כמילה נרדפת לבוגד ושונא ישראל עד שאפילו אני, אשר חי ועובד בחברה החרדית, מוצא כיצד אלו הנוהגים לצאת בביקורת כנגד החרדים, וקוראים להם להתגייס לצבא ולהכניס את לימודי הליבה לתוכנית הלימודים, מקבלים באופן מידי אף הם את התואר "שמאלנים" מחברי החרדים, למרות שחלק גדול מתוכם הם ימניים מושבעים.
להבדיל בין שמאל לשמאל
אני אדם ימני בדעותיי, אך אולי בשל היותי שמאלני בעברי, הנני יכול להבין יותר לליבם של מצביעי קדימה, העבודה ומר"צ ולדעת בוודאות כי הם אינם אנשים הבוגדים בעמם אלא אנשים הטועים בצורה חמורה. אינני מדבר על הקיצונים ביותר המשחירים אותנו בכל העולם ע"י תיעוד מידע סלקטיבי ושקרי לגבינו. אינני מדבר על אלו הזורקים אבנים על חיילי צה"ל, על אלו הקוראים לחרם כזה או אחר על מדינת ישראל ועל אלו היודעים את האמת אך פועלים למען השקר בשל תאבת ממון אירופאי או בבגלל שנאה עצמית ורצון להדבק בעמי הגויים, כי למרות הכל רוב רובו המכריע של מצביעי השמאל אינם עושים זאת מטעמי בגידה אלא מטעמי שליחות של ממש מתוך גישה ציונית ומתוך אמונה אמיתית כי זו הדרך היחידה, ואני קורא לכל הימנים כולל לטוקבקיסטים ולבעלי הטורים בעיתונות ובאתרי האינטרנט השונים ולדוברים השונים בתקשורת. אל תכלילו את רוב השמאל במיעוטו.
בראש שמאלני
עד כמה שתפיסת אנשי השמאל נראית כהזויה בעיני הימניים, עדיין ישנן טענות רציניות מבחינתם של השמאלנים שלא ניתן לזלזל בהן כלל, והנני עומד לציין את חלקן. אין בכוונתי להיות הדובר של השמאל או להוכיח כי דרכו נכונה, אלא לסבר את אוזנם של הימניים הרואים באנשי השמאל כבוגדים. והשאלות העומדות מבחינתם הם:
- האם לנצח נוכל ללכת כנגד אומות העולם?
- האם תמיד נשאר הכי חזקים? אנחנו בכל זאת טיפה בים של שונאים. אנחנו אולי יותר חכמים אך חכמה וטכנולוגיה אפשר לרכוש, ולעמי הסביבה יש נפט ולכן הם גם יכולים להציע תמורה נאה עבור המידע והיכולות. ראו איך אטום קטן שעשוי להיות בקרוב לאירנים מוציא אותנו משלוותנו. לכן אין ספק שללא השלום העתיד שלנו כאן ימצא בסכנה ולכן השלום הוא אינטרס ישראלי הגדול בהרבה מהאינטרס של הצד השני.
- האם נוכל להמשיך לנצח לחיות כעם כובש ולקחת אחריות לגבי גורלו של העם הנכבש בעוד המדינה בקושי מצליחה לקחת אחריות על אזרחיה היהודים?
- האם לא עדיף שנהיה שני עמים נפרדים מאשר עם דו לאומי?
- האם נוכל לנצח להשקיע את רוב רובו של תקציב המדינה בתקציב הביטחון על חשבון הכלכלה והחינוך?
- האם בדור של טכנולוגיה יש טעם וערך למיקום גבולות המדינה אם אפשר לפתח טילים ארוכי טווח?
- האם אנו לא רואים כיצד מנהיגי הימין נעשים יותר מתונים כאשר הם הופכים לראשי ממשלה?
- האם לא יתכן שנצליח לשכנע את הפלשתינים ללכת בדרכים של שלום? הרי השלום ישרת גם אותם, כי כמדינה מערבית מתקדמת נוכל להעניק להם מהידע שלנו ולאפשר להם ליהנות מהקדמה ולהקים מדינה ערבית מתקדמת יחסית למדינות הערביות האחרות באזור.
- לא חשוב יותר להשקיע בבניה ובפיתוח הנגב והגליל אשר מוכרים גם ע"י שאר אומות העולם כשטח ישראלי מאשר בבניה ובפיתוח ההתנחלויות?
- האם עם הניצול משואה יכול לדכא עם אחר?
- אם כל הגויים טוענים כנגדנו אז יתכן שהם באמת כל כך רשעים? אולי באמת קצת הגזמנו ביחסינו אל הערבים?
אני אפילו זוכר טענה יפה ששמעתי בזמן היותי סטודנט מפי אדם זקן וחכם כי רק השלום יביא לניצחונה של הציונות כי המטרה של הציונות היא לשבת בישראל לנצח נצחים ולדורי דורות בשקט ובשלווה וללא איום אין סופי.
לסיכום. גם לאנשי השמאל ישנן טענות ואי-אפשר לזלזל בהן כלל. לכן לא שייך לכנותם כ"בוגדים" ועדיף לקרוא להם "האחים הטועים".
ההסבר שלי להמשך קיומו של השמאל
אז לי כימני יש תשובה לכל אותן השאלות שהוצגו בסעיף הקודם. תשובתי מצדיקה את רוב טענותיהם של השמאל לו היה פרטנר בצד השני. ניסיון המציאות עולה על הרעיונות הדמיוניים ובמציאות השלום כבר עלה לנו בדם רב ויקר. ההסבר שלי להמשך קיומו של השמאל כגוף חי ובועט למרות ניסיון המציאות הוא שרבים מהמחנה השמאלי מתקשים בתת המודע להודות בטעותם ולקבל את העובדה שהקיצוניים אשר הסיטו כנגד רבין צדקו בעוד רבין עצמו טעה ובגדול.
רבים מתקשים לקבל את העובדה כי נתניהו שהעז לנצח את פרס לאחר שרבין נרצח מנהל את המדינה וברוח שונה, בעיקר בשל עובדת נוכחותו בהפגנות הימין בעמדת מרפסת הנואמים שבכיכר ציון ובצומת רעננה. בהפגנות אלו כזכור התקיימה הסתה חמורה כנגד רבין וממשלתו [ראוי לציין כי נתניהו טוען כי לא היה מודע לאותה הסתה, אך השמאל לא מקבל את הסבריו]. גם לי כשמאלני לשעבר היה קשה להודות בטעות מאותן הסיבות ולכן קל לי להבין ולהזדהות עם הסבר זה.
מעבר לכך ברור לי שההסתה הפרועה של התקשורת שם באמת פועלים אנשי שמאל קיצוניים הראויים לגינוי, עושה את שלה וכאשר אדם בעל נטיות הומאניות רואה כיצד מומחים ואנשים מכובדים כביכול מאמינים בשלום אז גם הוא קופץ על עגלת השלום המאפשרת למצפונו לחוש טוב ושלם עם עצמו.
אני מניח כי רבים נוספים מאנשי השמאל הינם אנשים צעירים אשר נולדו לתוך סיטואציית אוסלו ולכן הם אינם מכירים מציאות אחרת בכלל. מבחינתם צה"ל מעולם לא שלט בשטח כולו, וצבא פלשתיני חמוש היה מאז ומעולם.
עם זאת, גם על התקשורת ועל השמאל הקיצוני אפשר בדוחק לסנגר ולטעון כי הם פועלים במודע בצורה שאינה מאוזנת ושאינה מאפשרת לצופים בבית להכיר באמת, בשל ביטחונם בצדקו של השמאל ורצונם להציל את המדינה מנזקו של הימין על-פי תפיסתם.
עיקר המבחן שלנו כעם
הצרה שלנו היא שבעם ישראל התנהלו וויכוחים אין סופיים לאורך ההיסטוריה כולה ותמיד כל צד היה משוכנע כי דרכו של האחר יביא לאסון ולחורבן, וכך גם רוח הדברים בוויכוח האקטואלי והארוך שבין השמאל לימין בענייני השלום. לאור העובדה שנגזר על עמנו להכריע ולהתווכח באופן נצחי בעניינים קיומים הגעתי למסקנה כאדם מאמין כי האתגר שלנו כעם הוא לאו-דווקא בבחירת הצד הנכון וההכרעה לטובתו, כי מבחן ההיסטוריה מלמד כי וויכוחים קיומיים וקורעי לב לנצח יתקיימו, ואם לא בענייני השלום אז בעניינים אחרים. לכן, עיקר המבחן שלנו הוא בעניין האחדות. איננו מחויבים להסכים תמיד בוויכוחים השונים,אך עלינו לכבד את הצד השני ולהבין כי גם הוא חפץ בטוב ורק בו בלבד.
שינוי מינוחים
לא יזיק אם נשתמש יותר במילה: "טועים" ונוותר על המילה: "בוגדים". לא יזיק אם נעדיף להצמיד את מילת הגנאי "טיפשי" או "אידיוטי" למהלך אשר נגדו אנו יוצאים בביקורת ולא נשתמש בהם כמילות גנאי כלפי בעלי הדעה עצמם. יהיה טוב יותר בארץ הזו אם נוסיף ונטען כי לבעלי המחלוקת שלנו ישנה כוונה טובה אך מאוד מזיקה ונוותר על הדעה כי הם משתפי פעולה.
אבא שלי לא בוגד
בתקופת ממשלת אוסלו תמכתי בשמאל ואף שקלתי להצביע למר"צ למרות שהפתק בקלפי בסופו של דבר היה שייך למפלגת העבודה. כל הטוען כי השמאלנים הם בוגדים כאילו טוען שאף אני הייתי כזה למרות שאת דעותיי שיניתי מהקצה לקצה. כל הטוען שהשמאלנים הם בוגדים כאילו יוצא כנגד רבים אחרים אשר תמכו בשמאל ושינו את דעתם, וכנגד מחצית מהעם שנשארו איתנים בדעתם.
אבי זכרונו לברכה אשר היה ניצול שואה וראה את עבודתו בכור האטומי בדימונה כשליחות וכסגירת מעגל עם חוסר העונים במחנות העבודה, אבי אשר כנראה אף קיבל את המחלה הנוראה (שממנה נפטר) בעקבות עבודתו בכור הגרעיני בדומה לחבריו הרבים שעבדו בכור וחלו, האמין ברעיון השלום של השמאל עד יומו האחרון. כל הקורא לאנשי השמאל בתואר בוגדים, כאילו האשים את אבי. לאנשים שכאלו קשה לי לסלוח גם אם מבחינה רעיונית הם שייכים למכנה הפוליטי שלי.