מבצע עמוד ענן - ניצחון ברור

למרות זאת כבר בליל הפסקת האש הגיחו מחוריהם פרשנים שונים שקישטו את מסכינו בכל שמונה הימים האלה, והצטרפו למצהלות החמאס המזויפות שהכריז על נצחונו. בין פרשנים אלה היו אף כאלה שלא יכלו לחלץ מגרונם אפילו מילה אחת טובה לא על חיל האוויר, לא על צה"ל בפיקודם המרשים של הרמטכ"ל בני גנץ ואלף פיקוד דרום רוסו, ואפילו לא מילה אחת של הערכה לשלישייה המדינית שהובילה היטב את המבצע - בנימין נתניהו, אהוד ברק ואביגדור ליברמן. אני מהאחרונים לחלק מחמאות לאלה, שכן אני מונה עצמי בין מבקריהם החריפים. אך הם ראויים הפעם לשבחים אפילו מכמה זוויות. הם ידעו מתי להלום, הם ידעו איך להשיג באמצעות הבזאר המזרחי שהתקיים בקהיר את הפסקת "עמוד ענן". יתר על כן, הם לא התלהמו כמו מובילי מבצע "עופרת יצוקה" אהוד אולמרט ועמיר פרץ. הם נזהרו מהופעה מיותרת שלא היה בה צורך. גישה שבאה לביטוי ראוי גם בהופעתם המשותפת בבואם לציין גמר מבצע זה (לעת עתה).

לעומת המציאות בה הופשט החמאס עירום ועריה מטיליו שסופקו לו בשפע על-ידי אירן, וחוסלו במקומות המסתור שלהם, ומרביתם של אלה ששוגרו לעברנו הושמדו באוויר על-ידי כיפת ברזל המופלאה, באה הנהגת החמאס שטעמה מנחת זרועו של שמשון, ועיוותה מיד כדרכה את העובדות. מכאן אפשר להיווכח כי אויבינו מבחינה זו לא השתנו. אבל כמו המקובל בחוגינו על-פי מנגינות הצביעות בקרבנו, גם הפעם הצטרפה לדוברי החמאס להקת החוטאים לאמת. פרשנינו המזייפים האלה צצו כעכברושים חושפי מלתעות והגיחו ממחילותיהם האפלות לנגוס בכל חלקה טובה, והצטרפו בלהיטות כמוכי אמוק להנהגת החמאס המציג עצמו כדלילה שגזרה את מחלפותיו של שמשון. לשמוע ולא להאמין. אין שקר גס מזה. אף כי בין המבקרים עזי הלשון נמצאים אנשים טובים מסוגו של אלון פנקס, שחבט בנו בהבליו עד שהתקשיתי להאמין כי זהו אותו פנקס שראיתי בו נבון-דבר, נכס ישראלי חשוב. לאותה חבילה השתרבבו גם כאלה שתמיד מחפשים לעצמם את הנישה הבטוחה, כמו דליה איציק שמכבר הגיעה שעתה להיעלם מעינינו. היא אף הפליגה בהגיגיה הרדודים עד שהתחילה לרומם בפתטיות את שאול מופז כדוגמה לשר ביטחון דגול. כדי להיחלץ מקרקור זה "זירזפתי" לערוץ אחר - אבל גם שם נתקלתי ביבבות חרישיות של מנהיגת מרצ זהבה גלאון הצייצנית שביכתה את מפלתנו, וקרעה את המסכה מעל דעתנו הקצרה. היא, כמובן, כמנהגה בקודש, חזתה גם הפעם את הכישלון. איזה מזל היה לי בנעוריי במלחמת העצמאות שאז לא היו כאלה פוערים את לועם. יש רגע פה ושם שאי-אפשר לעוותו אפילו אתה גדעון לוי, למשל. עליו אפשר להגיד שהוא לא צריך לרחרח את אפנו כדרך הזאבים, שכן אנחנו יודעים מכבר מיהו.

המציאות היא אחרת ויהיו מצהלות הניצחון של החמאס רמות כשיהיו. וכי מה עוד נותר לו לאחר שספג מהלומה מרסקת שכזאת? ואילו למעריציו בקרבנו אשר יהיו, נזכיר: אפילו במבצע הקודם לפני ארבע שנים לא הוכתה רצועת עזה מכות אימתניות שכאלה, והפעם תוך הימנעות מרשימה ביותר מקורבנות מיותרים שהיו עלולים להגיע לאלפים רבים. היה זה החמאס שרץ לקהיר והתחנן להתערבותו של הנשיא המצרי. ואכן מוחמד מורסי קלט את מצוקתם האמיתית והבין כי עליו להיחלץ במהירות ולהציל את בני חסותו. אך מעתה והלאה תהיה מצרים מעורבת עד צוואר באחריות להתנהלות החמאס. כל הנעשה בזירה המדינית המתעתעת הזאת גם הוכיח לאלה שחששו מתקיפת החמאס שמא נאבד את מצרים, כי טעו לפחות עד לרגע זה. הנשיא המצרי הבין את משמעות הכישלון העזתי ואת גודל הניצחון הכפול והמוחץ של מדינת ישראל; מצד אחד כתישת הרצועה עד דק ומצד שני בלימה אדירה של הטילים האירניים. יתרה מזו, הוא הבין את ערך המצב מבחינתו. כאן גם נמצאת תשובה מושחזת לכל מבקרי הממשלה מדוע עכשיו. שערו בנפשכם את המבצע הזה מתקיים בלי שיהיה כיסוי-שטח של כיפת ברזל. הרי התוצאה הייתה מרה, נוקבת וברורה. זוהי כיפה שכל יוצריה העניקו לממשלת ישראל את היכולת לפעול ולהפעיל את אשר נדרש לנו בשיקול דעת, ולא בהתלהמות מכשילה ומעידה על חולשה. ישראל היא זו שיצאה מהמערכה של המבצע הנוכחי מחוזקת בצורה שקשה לתאר. ייתכן שכוח ההרתעה שוקם וכמובן שימים יוכיחו. מעתה קיים סיכוי למערכת יחסים שונה מזו שהיתה, כי ראשי החמאס מודעים היטב עד כמה הם מוגבלים וחשופים לתגובה מוחצת בעוד זרוע הטילים שלהם נגדעה. גם ההחלטה המדינית להימנע כעת מהכנסת כוחות רגליים הייתה נכונה וגם שיקום היחסים עם הבית הלבן הוא בעל ערך ומשקל מיוחד שיבואו לביטוי במבחנים הבאים. בינתיים ראוי לומר את מה שתמיד נאמר, במשך יותר ממאה שנים: תם ולא נשלם.

אי-אפשר לסיים רשימה זו מבלי לציין את התנהלותו של הרמטכ"ל, בני גנץ, אשר הוכיח עצמו כמפקד צה"ל בעל שיעור-קומה תרתי-משמע. דברים ברורים וקצרים השמיע רב-אלוף גנץ ביום חמישי אחרי הצהריים כשאמר בין היתר: "עלינו להמתין כעת עד שישקע האבק". הוא יודע בדיוק על מה הוא דיבר. עד שישקע האבק יתרגלו העזתיים למחזות הקשים שלפניהם, וצהלת הניצחון המדומה תתחלף בתוגת-מובסים.