לא פחות מהגרעין האירני -
נפתלי בנט הוא זה שמהלך אימים על
בנימין נתניהו. עולמו של מנהיג הליכוד נראה כמי שחרב עליו בעטיו של ראש הבית היהודי, המלעיט אותו בהרבה מרורים.
אף שבנט הוא תרנגול נפוח דיו, ממשיך נתניהו לנפח אותו. במקום להתעלם ממנו, הוא רק משחק לידיו בגדול. כך טיפח בשעתו את איווט, עד שהגולם קם בסופו של דבר על יוצרו. שניהם מתחרים ביניהם מי הוא יותר ימני. הבנת את זה בנימין? הפנים האמיתיות של ליברמן ובנט הם פני הימין הקיצוני, שרק הולך וגדל, והשניים מחשקים, בינתיים, את ביבי, בתקווה שזה ייבלע אל קירבם.
ראש הממשלה ומנהיג הליכוד נאלץ עכשיו לאכול את מה שבישל. אם לא די היה במכה שספג מאיווט, הרי שעכשיו נוספה עליה גם זו של בנט. שניהם משדרים כוחניות יתרה, מסוכנת מדי וחסרת מעצורים. הם תוקפים ונושכים, ללא רחמים, כל מי שאינו לרוחם, וספק גדול אם נתניהו, כפודל, ישכיל לעמוד מול שני דוברמנים אימתניים שכאלה.
הגלגול החדש
אין כל ספק שבשידוך בין הליכוד לישראל ביתנו יש יתרון דומיננטי לאנשיו של איווט. הם יהיו אלה שיכתיבו את הטון של הרך הנולד בגלגולו החדש. בסופו של דבר הרי הליכוד, בגלגולו והישן, שוב איננו קיים. הוא מצטייר כסולידי מדי, ככזה שמבייש ימין כוחני.
כוח דומה, ומן הסתם אף נועז עוד יותר, מצליח "הבית היהודי" לשדר. מה שהייתה בעבר המפד"ל המתונה והסולידית, היא עכשיו, ביוזמתו של נפתלי בנט, מפלגה אגרסיבית, כזו שדורסת את כל מי שאינו לרוחה. בציניות אפשר באמת להאמין שאנשיה לא יסרבו אי פעם פקודה - בוודאי לא את זו של מפקדם הנערץ. יתר על כן, סביר להניח שהסיסמה החדשה שהם יאמצו אל חיקם תהיה, מן הסתם, זו שהייתה בעבר סיסמת הפלמ"ח: "לפקודה תמיד אנחנו, לאור היום ובמחשך". על אחת כמה וכמה כשנפתלי בנט יהיה זה שייתן אותה לפקודיו.