משה רבינו מוקף נשים בילדותו. המיילדות, שפרה ופועה, שחילצו אותו מאימת מוות ברגעי הלידה ונתנו לו חיים. בת קלגס מצרי, שחילצה אותו מאימת מוות במי היאור, מצרפת אליה את אימו ואחותו, יוכבד ומרים. בבית המלוכה האם והאחות הן דמויות נוכחות קיימות אל מול פני עתיד לוט בערפל, עתיד שעלול לקטוף את חייו.
הנשים המוזכרות לעיל אינן דמויות שוליות המהלכות להן בקרן זווית, הן עיצבו בילדותו את אופיו והשפיעו על השקפת עולמו. חמש נשים. המקרא מנדב לנו בעיקר את פועלן ומעט מהגותן.
המעש וההגות של הנשים בחיי משה מצטרפים יחד לכלל מערכת ערכים מחנכת ומעצבת את היות משה למה שהיה, לאיש המוסר בצד היותו אמון על החוק, הרחמן ומגן החלש. תכונות שבלעדיהן לא יכול היה להגיע לפסגות של המחוקק והמחנך, המנהיג המוציא עם מחיי עבדות לחיי עם בן-חורין.
פועה ושפרה - עבריות או נוכריות?
מיותר לציין שבת פרעה היא אישה נוכרייה. המיילדות, פועה ושפרה, מוזכרות בגמרא, סוטה, י"א, ע"ב. שם מודגשת הסברה שהמיילדות הן עבריות. בסברה הזו תומך רש"י. בניגוד לו, חוקרת המקרא נחמה ליבוביץ, הפרשן שמואל דוד לוצאטו (שד"ל), פילון ויוסף בן מתתיהו בקדמוניות ספר שני 9 ב' תומכים בגרסה, שפועה ושפרה הן נשים נוכריות, בנות העם המצרי.
פועה ושפרה מצטרפות לרשימה מרשימה של נשים נוכריות, שזוכות להערכה רבה במקרא, כמו צפורה, יעל, רות, אסנת וכמובן גם בת פרעה.
נשים עבריות ונשים נוכריות עיצבו את אופיו של משה בילדותו.
נשים עבריות ונשים נוכריות, שחמלה ורגשות אימהות היו כלי הנשק שלהן נגד עריצות ושררה מונארכית ואף הצליחו להביסה, הן שמעצבות את אופיו של משה בילדותו. אחת מהן, האחות מרים, אף זכתה בחייה להיות מרים הנביאה ומרים המנהיגה.
לחיי הנשים, שיש מי שמבקש להדירן ולהחביאן, אני מקדיש את העיון בפרשת שמות.