טמא במגע הרבה מקלדות שברתי כבר על הזמת סיפורי פוגי של איציק מרדכי, שעוטר בעיטור העוז, לתפארת מדינת ישראל וצבאה, על כזבים, שבדה עם אנשיו על מעלליהם ב"טרטור" 42 במלחמת יום הכיפורים.
שקרים על גבורה מלווים את הצבאות מאז ומתמיד. בלעדיהם - כלומר, אם יסתפקו רק באמת - ייפגעו ח"ו לא רק יוקרתם של המפקדים, אלא גם גבריותם ואונם. איך יחזרו הבייתה, ויספרו שהתמוטטו לנוכח אש האויב?! מי יעטר אותם?! ומי יקדמם בדרגות?! שלא לדבר היחס, שיקבלו השפנים מהבנות.
מפקדי גדוד הצנחנים 890 מסתירים את מחדליהם, שהובילו לטבח חסר-אחריות של כחמישים מאנשיהם. רובם מתו מחוסר טיפול רפואי, שלא הגיע, כיוון שמפקדי הגדוד לא טרחו לחלצם. הגדוד יצא לדרכו בהפקרות מבצעית, והתמוטט לנוכח המטחים הראשונים של אש מצרית. מח"ט הצנחנים 35, סגנו, מג"ד 890 וכל המתיימרים להיות סגניו היו שם, לא עשו את הנדרש מהם מבצעית. אחר כך לא מילאו את חובתם לחלץ את חבריהם הפצועים ולא את המתים, שהופקרו בשטח, וגופותיהם נאספו על-ידי פלוגת החרמ"ש סאנבים מגדוד 410 של חטיבת מילואי השריון 600. הפצועים חולצו על-ידי לוחמי חרמ"ש מיל., שגדוד 890 מחקם מדברי ימי המלחמה - שמא יספרו את האמת על הביזיון הנורא.
יתר על כן, על-מנת לטוות את שקריהם, הסתירו מרדכי ואנשיו את הפעולה המעולה של פלוגה ו' בגדוד, שסופחה כ"כוח שמואליק" (ארד ע"ה) לחטיבת השריון 14. (מי שרוצים לדעת יותר על האווירה "הנפלאה" בגדוד 890 ערב המלחמה ועל גבורת לוחמי כוח שמואליק - קראו את הספר, שלום לאהבה לרמי בר-אילן, שיצא לאור לא מכבר. זהירות - הספר קשה מאוד לעיכול, ודומה יותר לזיכרונות אימה ממחנה שבויים. לא בכדי התעכבה הצנזורה עד ששחררה אותו לדוכני הספרים).
כל ילד ידע - עד שהחל הפורום לאזרוח תחקירי קרבות ולקחי מלחמה (שאני חבר בו) לחטט באותו הקרב - את השקר, שהצנחנים כבשו את החווה הסינית במלחמת יום הכיפורים. כארבעים שנה העלימו מרדכי וחבריו את גבורתה של חטיבה 14, שכבשה את החווה הסינית, ופתחה את מסדרון למבצע הצליחה "אבירי-לב". דורות של צנחנים טופחו על השקר החצוף הזה, ולא סיפרו להם, שמילואימניקים מהחרמ"ש חילצו את הצנחנים מגיא המוות, שמפקדיהם הוליכו אותם לתוכו.
שאלה מעניינת - מה הפיל אלם על אנשי חטיבה 14, ששתקו כארבעה עשורים על העוול, שנעשה להם?!
אילן כפיר הוציא באחרונה את ספרו, החווה הסינית (ספריית
מעריב, 2012), שעשה צדק מאוחר עם חטיבה 14, ומכעיס מאוד את מרדכי ואת חבורת כזבניו. למאמצי הכזב הצטרפה העמותה להיסטוריה צבאית, שמסונפת לאוניברסיטת תל אביב, וכבר הרבה שנים מנסה לבנות את הגבורה, שלא הייתה ואפילו משל לא הייתה של הצנחנים ב"טרטור" 42.
כשמרדכי נאלץ להתמודד עם הספר, הוא הגיב בצרחות ובאלימות, וניסה עם עדת מעריציו למנוע כל אזכור של הטענות נגדו.
כשבארצות-הברית, בבריטניה, בקנדה ובאוסטרליה מוקיעים הכוחות המזוינים עברייני מין, צבאנו (הצבא המוסרי ביותר בעולם, כיומרתו) אפילו לא פגע בדרגתו של עבריין המין מרדכי. מוסדות ואנשים מן היישוב אינם נטמאים מחברת מרדכי. כנראה, אונס הוא חלק מהווייתם, והם מזמינים אותו לדבר, להרצות, ולהציג שוב-ושוב את שקריו הנאלחים.
וכמובן, לא נדהמתי, כשנודע לי, שיש רגליים לסברה, כי עוד מעט יפרוס מרדכי את שקריו ואת בדיותיו בספר, שכותב עבורו היסטוריון ידוע. "הַכֶּסֶף יַעֲנֶה אֶת הַכֹּל" - אמר קהלת (פרק י', י"ט).
הצליח גנבתי, בלי שום בושה, מפייסבוק:
בת השמונים הסתכלה היטב בתמונת השער ב"פארי מאץ'", שבה צולמה בריז'יט ברדו בת ה-77 עם פרצוף מקומט כמו צב, וזינקה על הטלפון: "את זוכרת איך פעם", היא צרחה בהתלהבות לחברתה, "כשהיינו צעירות, היינו מתות להיראות כמו בריז'יט ברדו?
"אז סוף-סוף זה הצליח לנו!"
דע מה להשיב מה חושב גרמני, שאינו אוהד ישראל, על המצב במזרח התיכון?
ד"ר מיכאל ברונשטיין - מתמטיקאי וסב לכמה נכדים - מתכתב כבר כמה שנים עם קלאוס פריטשה, גרמני בשנות התשעים לחייו, שגר במדינת סקסוניה, ורואה משם את המזרח התיכון בזווית מיוחדת.
"אני חוזר ושואל את עצמי, 'האם המדינאים האמריקניים טיפשים עד כדי אמונה, שניתן לייצא את הדמוקרטיה המערבית כמו כל סחורה אחרת?!'"
לדבריו, השקיעו הסובייטים משך עשר שנים הרבה כסף והרבה חיי אדם בניסיון לייצא את הקומוניזם שלהם. "האמריקנים ואנחנו [הגרמנים - אב"ץ] הכנסנו את עצמנו לעסק הזה כבר עשור שלם; והתוצאה - אפס. כאשר כוחות נאט"ו ייצאו [מאפגניסטן] שוב יתפסו מוג'אהדין את השלטון בעזרת צבא, שבנו להם בהצלחה הדמוקרטיות המערביות".
כאן מצביע פריטשה על פרדוקס: כל עוד שלטו דיקטאטורים בסוריה, בעירק, במצרים, בלוב ובתוניסיה, היה שקט במעגל הים התיכון: לוחמי מלחמת הקודש הוחזקו קצר. "עכשיו בהפצצות 'דמוקרטיות' אנו עוזרים לאיסלאמיסטים להגיע לשלטון, והם יביאו את הטרור אל סף בתינו".
פריטשה נולד בשנת 1922, והתנדב בשנת 1941 לחיל האוויר (לופטוואפה), כיוון שחלם לטוס ואהב טכניקה. הוכשר להיות קשר-מקלען במטוס HE-111. בטיסתו השנייה, ב-1943, הופל מטוסו מעל הים הכספי. הצוות נשבה, והמקומיים עשו לינץ' במפקד הצוות.
שש שנים היה בשבי הרוסי - עד שבשנת 1949 חזר למולדתו, שהפכה בינתיים לרפובליקה הגרמנית הדמוקרטית (גרמניה המזרחית, שהייתה מדינה קומוניסטית). מהר מאוד גילה ביקורתיות, והוכרז כ"אויב המפלגה". בינתיים עבד כמתרגם של ספרות טכנית מרוסית לגרמנית, תוך שמכריו הרוסיים (בעצם - יהודים) העניקו לו חסות. כך, קנה לו מעמד, ועבד כל השנים כעצמאי.
עתה הוא גמלאי. מפאת גילו אסרו עליו לטוס לבדו, ואת האנרגיה שלו הוא משקיע ב"השכנת שלום בין אויבים-לשעבר" - דהיינו, רוסים וגרמנים. בתחום הזה יש לו אויבים מושבעים מקרב "הרוסים של פוטין".
פריטשה אינו אנטישמי, אך ידיעותיו על ישראל מעטות ומשקפות סטיגמות. דווקא משום כך דעותיו מעניינות ומשקפות אחרים, שאינם טורחים לרדת לעומקו של הסכסוך, וניזונים מדיווחי התקשורת.
וכך כותב פריטשה: "מדיניות הגטאות נגד השכנים הערביים (התנחלויות, מצור על רצועת עזה ובניית החומה) אינה מביאה שלום.
"היום
נתניהו פוגש את הקנצלר אנגלה מרקל בברלין. עוד לא עברו שבועיים מאז הכריזה מרקל בביקורה במועצה המרכזית של יהודי גרמניה: 'תמיכה בישראל היא האינטרס הממלכתי שלנו'. פירוש הדבר: 'אנו מתחייבים לתמוך במדיניות ממשלת ישראל - תהא צודקת או לא'. ניסיתי לפרסם באחד העיתונים הגדולים בחבל סקסוניה את התייחסותי:
"מרקל מזהירה מפני האנטישמיות הגרמנית .
"הופעתה של הקנצלרית שלנו במועצה המרכזית של יהודי גרמניה זעזעה אותי. היא הצהירה, כי היא מרגישה את עצמה מוקפת באנטישמיים. היא קבעה, שתמיכה במדינת ישראל הנה האינטרס של המדינה הגרמנית, כלומר מחובתה להושיט עזרה ללא תנאים, בלי שאלות של צדק או אי-צדק.
"האם חיילים גרמנים ימצאו את עצמם אי-פעם מוצבים בגבולות ישראל מול פלשתינים?
"מגעיי החיוביים הרבים עם אישים יהודיים הביאו אותי לכלל שכנוע עמוק, כי אנטישמיות וביקורת על הממשל בישראל אינם קשורות זו בזו, וכי מתיחת קו השוואה בין המונחים האלה עשויה לעורר אנטיפתיה כללית כלפי היהודים".
וחותם פריטשה את דבריו, "בינתיים השתכנעתי, כי האליטה השולטת בישראל נזקקת למלחמה נגד הערבים, כדי שתוכל תמיד לצעוק לעזרה (בכסף או בנשק)".
ברונשטיין ענה, מבלי להיכנס לפרטים, שהוא מתנגד להצבת חיילים גרמניים, כדי להגן על מדינת ישראל. את זה יעשו רק חיילים ישראלים, ומבחינתו זו תמצית הציונות.
זו המחאה שלנו - להצביע בפעם הראשונה הצבעתי לכנסת בשנת 1969. היו מערכות בחירות, שהיה ברור לי מראש מי יזכה בקולי, וצפיתי בתשדירי המפלגות רק מתוך עניין בתעמולה ובדרכי שכנוע.
עם השנים עלתה מבוכתי לקראת הבחירות לכנסת וגם גועל-נפשי מהפוליטיקה הישראלית ומתעמולת הבחירות. עד כה ראיתי רק פעם אחת את תשדירי התעמולה השנה, וכולי תדהמה לנוכח הרמה הנמוכה מאוד (שיש אומרים, שהיא הולמת את קהל הצופים). מצד שני למה לאופוזיציה לעשות תשדירי תעמולה כשערוצי התקשורת - גם הממלכתיים - מסיתים באורח שוטף נגד הממשלה המכהנת מאז שנבחרה?!
השיא הוא, בעיניי, הזמנת
אהוד אולמרט - למי שאינו זוכר, עבריין, שהורשע בפלילים, ומחכה לגזר-דינו, כשהוא נדון בעוד כמה תיקים לא-קלים כלל - לשטוח את עביט שופכיו ברבים. לו היה מדובר בפוליטיקאי מצליח - ניחא. אבל אדון אולמרט הוא עבריין, שנכשל בתפקידו, והנחיל (עם ממשלתו הנהדרת) שתי מפלות צבאיות בכהונה אחת - השג, שאין לאף ראש ממשלה לפניו. אבל עורכי התוכנית היו מעוניינים להסית את דעת-הקהל, ולטפח עוינות לממשלה (שאיני מחסידיה); וכל אמצעי - גם מתועב ביותר - כשר בעיניהם למטרה זו. ואחר כך האיסטניסים הללו טוענים דברים נגד
אריה דרעי ...
ובכל זאת, למי להצביע?
אני סבור, שצריכים לסתום את האף, לעצום את העיניים ולהתעלם מהסחי, שמציגה המערכת הפוליטית הישראלית, ולהצביע בכל אופן. זו המחאה שלנו - להצביע ולא בפתק לבן - למרות שהלב והמוח מסרבים.
מי שסבורים, שימצאו רשימה, שתתאם למאוויהם - די תמימים. גם לו היו בחירות אישיות, המערכת הפוליטית מורכבת מדי מכדי שנמצא התאמה של מאה אחוזים לרצונותינו.
לעומת זאת, בכל מערכות הבחירות צצים הנבלים, שדגים במים העכורים של הייאוש הישראלי המתעצם עם השנים, ומבטיחים הרים וגבעות ואפילו מגדלים באספמיה. כזו הייתה רפ"י באמצע שנות השישים; ואחריה שינוי, ד"ש, הגמלאים ועוד הרבה מאחזי עיניים, שצצו, השלו, גנבו קולות, ונעלמו.
על ארבעה בנים דיברה תורת המצביע - חכם, שיודע למי לא יצביע; רשע, שיודע למי יצביע; תם, שמתלבט; ושאינו יודע לשאול, שיילך אחרי כל שטות מזדמנת, שמצטלמת היטב כשהיא מדקלמת מסרים, שנכתבו היטב בידי צוות קופירייטרים, ואין בהם כלום וגם אינם אפילו קצף על פני המים.
הכל פשוט בפוליטיקה הישראלית כתב לי א' הכל-יכול:
ציפי שעזבה את ביבי ועברה לאולמרט רבה עם שלי שלא סובלת את פרץ שעזב אותה והלך עם מצנע שחתם שהוא יישאר אבל מיד עזב לציפי שהתחברה לשטרית שהיה עם ביבי ועבר למופז שהיה עם נחמן שברח אל שלי בדיוק כשציפי נמלטה אחרי שהנגבי ערק לביבי עם דיכטר אחרי אלקין שעזב את אולמרט והשאיר את מופז שהתחבר לביבי אחרי שניצח את ציפי.
מה אינו ברור כאן?!