בעולם המערבי הדמוקרטי בעידן של תקשורת חופשית הישגיו של מנהיג נמדדים בין היתר בכמות התמיכה הציבורית שהוא גורף בסקרי דעת קהל. לעיתים מנהיג יהיה מוכן לעשות הכל לעיתים אף לוותר על עקרונותיו והבטחותיו לציבור בכדי להשיג את תמיכת הציבור שאבדה לו בעקבות יישום עקרונותיו המדיניים, חברתיים וכלכליים. דברים אלו מקבלים משנה תוקף ערב בחירות ימים בהם הסוקרים בוחנים את דעת הקהל השכם והערב. השאלה הנדרשת לעניינו היא האם מנהיג צריך לפזול לכיוון סקרי קהל? האם תמיד דעת הקהל צריכה להוות מצפן עבור המנהיג?
כאשר מונה הנצי"ב,
הרב נפתלי צבי יהודה ברלין, מהם התנאים לחוסן לאומי וליציבות, הוא מציין כתנאי ראשון את הסכמת העם להנהגה
"שתהא הסכמת הכלל להשתעבד לדעת המלך ולמסור דעתם ונפשם להרים קרן המלוכה" [ראו: הנצי"ב, העמק דבר, שמות יג, ב] אלא שעולה השאלה כיצד יוצרים דעת קהל חיובית? בפרשתנו אנו מוצאים את הפסוק "וַיִּתֵּן ה' אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרָיִם גַּם הָאִישׁ מֹשֶׁה גָּדוֹל מְאֹד בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּעֵינֵי עַבְדֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי הָעָם" (שמות י"א ג). פשט הפסוק מלמד, כי גדולתו של משה החלה אצל פרעה עם הזמן היא חלחלה לעבדי פרעה ורק בסוף גדולתו פשתה גם בעם ישראל, על פישרה של גדולה זו מבאר הרמב"ן [שמות, יא, ג]
ובעיני העם, ישראל, אחרי שאמרו לו ירא ה' עליכם וישפוט..., אחרי ולא שמעו אל משה מקוצר רוח..., כי נתגדל מאד בעיניהם בראותם כי נאמן הוא לנביא לה'
הסיבה לגדולתו של מנהיג ולעלייה במדד התמיכה הציבורית לשיטת הרמב"ן נעוצה בנאמנותו של מנהיג לדרכו, העדר נאמנות יש בה כדי לפגום בהערכת העם אליו, ודוק: אילו היה משה המנהיג מישר קו עם הציבור לאחר קריאת התגר המושמעות כלפיו, כפי שקראנו "אשר הבאשתם את ריחנו בעיני פרעה" [שמות ה, כא] ובהמשך "בני ישראל ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה" או אז לא הייתה ניכרת גדולתו ואולי מעמדו לא רק שלא היה עולה אלא היה צונח. מנגד מנהיג המבקש לרצות את העם יכול בסופו של דבר לשלם על כך ולאבד את מנהיגותו, כך למשל אנו מוצאים אצל שאול המלך אשר מצווה באופן ברור על-ידי שמואל הנביא ערב המלחמה עם עמלק "והמתה מאיש עד אשה מעולל ועד יונק משור ועד שה מגמל ועד חמור" [שמואל א, טו, ג] בפועל אנו קוראים "ויחמול שאול והעם על אגג ועל מיטב הצאן..." [שמואל א, טו, ט] מפשט הכתובים עולה כי שאול נכנע לדרישת העם לחוס על מלך אגג על הצאן הבקר, וזאת בניגוד לפקודה שקיבל משמואל הנביא, כך גם מסביר שאול לשמואל את הסיבה לאי ציות לפקודה "אשר חמל העם על מיטב הצאן והבקר..." [שמואל א, טו, טו] בפועל במקום להנהיג שאול מונהג על יד העם, על כך מבשר שמואל הנביא לשאול "קרע ה' את ממלכות ישראל מעליך היום ונתנה היום לרעך הטוב ממך" [שמואל א' טו, כח] אילו היה שאול עומד על מילוי הפקודה בצייתנות לא היה מאבד הוא את המלכות.
כמה דורות מאוחר יותר מפנים מרדכי, דור שמיני לשאול [ילקוט שמעוני אסתר רמז תתרנג] את המסר ומגילת אסתר חותמת את פועלו של מרדכי בפסוק
[אסתר י, ג] פסוק זה מעורר קושי מדוע מנהיג "שדורש טוב לעמו" ומסביר על כך הגר"א: "במעשים טובים וגמילות חסדים עם כל ישראל", [הגרא, אסתר י, ג] וכן: "ודובר שלום לכל זרעו" מבאר הגר"א על האתר: "שהיה מיטיבי עם כל האומות, שלא ינקמו בזרעו הבאים אחריו""ורצוי לרוב אחיו כי אין יכולת באדם לרצות הכל בעבור קנאת אחים", [ראב"ע אסתר, י. ג] ומכאן כלל נוסף מנהיג לעולם לא יוכל למצוא חן בעיני כל העם תמיד יהיו כאלו שימצאו בהנהגתו דופי, אם מנהיג יזכור זאת בודאי שלא כל תנודה מטה בסקרים תגרום לו לשינוי מדיניות באמצעותה הוא יוכל להשיב לו את אותם אחוזים אבודים.
פרופ' דרורי, בספרו "מנהיג תהיה לנו" משרטט את היחס הראוי לסקרי דעת הקהל במדינת ישראל [עמ' 189]
כל עוד אתה מכהן חוקתית כמנהיג, חובתך לפעול לפי מיטב שיקול דעתך ולא לפי סקרי דעת קהל, עמדת התקשורת, דרישות של קבוצות לחץ למיניהן...אינן צריכות להטות אותך מהדרך הנראית לך נכונה מהותית
יחד עם זאת ובמקום שמדובר בדברים חסרי חשיבות של ממש מותיר פרופ' דרורי את היכולת להיכנע ללחצים המופעלים על מנהיג נוכח דעת הקהל. [מנהיג תהיה לנו, עמ' 189]
אם אתה משוכנע שאי היענות ל"דעת הציבור" תפגע באפשרות שלך לכהן בעתיד כמנהיג מכונן, ואם מדובר בנושא חסר חשיבות של ממש,...יכולים להצדיק היענות מה ללחץ המופעל עליך... אולם עליך להיזהר ולהקפיד מאוד שלא לסטות ממדיניות נכונה עניינית, שהיא בעלת חשיבות של ממש-זהו מצב שבו עדיף שתסכן את המשך כהונתך כמנהיג מאשר שתמכור את פנימיותך כמנהיג מכונן בעבור בצע קולות.
דומה כי המסר למנהיג שעליו לאמץ עם כניסתו לתפקיד ציבורי הינו אותה ברכה שקיבל גדעון ערב כניסתו לתפקיד המנהיג המושיע "לך בכוחך זה והושע את ישראל" [שופטים ו,יד] משמונתה לתפקיד לך בכוחך "זה".