יש זמנים אשר צריך האדם למשוך את הגאולה ואת הישועה מזמן אחר. כך מצאנו, כשבני ישראל היו במצרים הישועה הייתה צריכה להיות בסוף ארבע מאות שנה אך בני ישראל קירבו את זמן הגאולה והקדימו אותה לסוף מאתיים ועשר שנים ומשה רבינו בלילה האחרון ציווה על בני ישראל לשמוח ולנהוג כפי שהגאולה כבר הגיעה וכך משכו את הגאולה וקירבו אותה לזמן ההוא. וזה עומק דברי חז"ל: "משנה עתים ומחליף את הזמנים", יש זמנים שהישועה רחוקה אך אפשר לשנות את הזמנים ולהחליף את הזמנים.
ויודעים ומרגישים שהקב"ה משנה את העתים ומחליף את הזמנים ובזמן זה לכל אחינו ורעינו בני קהילתנו הקדושה "שובה ישראל" בכל מקום ומקום, להכניס בליבנו שמחה של גאולה, שמחה של ישועה. הארבע שנים שחלפו היו קשות ומרות לנו ולבני משפחתנו ולכל הקהילה הקדושה, אך אל לנו להתמהמה, "ישועת ה' כהרף עין" ו"קול דודי הנה זה בא מקפץ על ההרים מדלג על הגבעות".
יש זמנים שצריך לעבוד את ה' גם בהסתר פנים, אך "ואהבתך לא תסור ממנו לעולמים". גם בשעות וברגעים קשים ראינו בחוש את אהבת ה' ואת ההשגחה הפרטית בכל רגע ורגע, "כי לא תמו חסדיו" ועם כל הקושי והצער הגדול ב"ה הבתי מדרש מלאים והתורה והחסד לא סרו ולא התמעטו אף לרגע אחד.
אין אנו רוצים בשום זמן להאשים שום אדם אך מבינים ויודעים שאלו ניסיונות אשר מהם יצמחו רק ישועה, הצלחה ואור גדול. בשנים אלו ראינו את הכאב והצער ולא רק הרגשנו, אלא ראייה בחוש ממש, אך "פרעה הקריב", דברים קשים אלו קירבו אותנו יותר לאבינו שבשמיים ו"הבוטח בה' חסד יסובבנו" ומחסד וצדקה לא יצא רע.
ויודעים אנו דברי רבותינו הקדושים, שכל מי שעושה מצוה בורא מלאך והמלאך אשר נברא מהצדקה אשר נתנו בעבר ובהווה לפלוני או לכל אדם עומד ונלחם וצועק: 'לתקן באו ולא לקלקל' ובטוח שאותו מלאך שנברא מהצדקה לשם שמיים עומד עמנו והמלאכים ההם אשר נבראו מהצדקות המסוימות לפלוני עומדים לימיננו ולימין כל "שובה ישראל" ומליצים יושר, והצער והביזיון והכאב הם כפרת עוונות לכלל עם ישראל ולבני קהילת קודש "שובה ישראל".
ראינו בחיינו חולאים, צער ויגון והשנה שחלפה ראינו איך ארבעה מבני קהילתנו החזירו את נפשם להקב"ה בקיצור ימים וראינו את מלאך המוות בפתח ביתנו כמה פעמים, אך "צדקה תציל ממוות" ומאמינים אנו בני מאמינים "והיא שעמדה לאבותינו ולנו" ו"כל כלי יוצר עליך לא יצלח וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי". עברנו חודשים קשים ביותר והתפילות שלכם וזכות האבות עמדו עמנו, ראינו מחזות בבתי חולים קשים אשר לא יסורו מליבנו לנצח וחקוקים הם בליבנו זיכרון לנו ולבנינו עד עולם.
וכשם שמו"ר זקני רבנו
חיים פינטו זצוק"ל עמד בפני עם ועדה והצוררים עמדו עליו שיכפור בדתו ובאלוקיו ועמד ואמר, רגע לפני שחרב הורידה את ראשו: "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" ולעולם לא אהרהר אחרי אלוקי ויד הצוררים יבשה וכדבריו אשר אמר בקדושה: "ידו הניף ביד אכזר וכו' ידו יבשה ונעצרה". יודעים אנו שזה הניסיון שלנו ונעמוד גיבורים בפרץ ונרבה בחסד ובצדקה וזה ה"שמע ישראל" שלנו בימים אלו. ומלאך הצדקה אשר נברא במסירות נפש עומד ומליץ יושר ואוי לו לנחש שנשך את רבי חנינא בן דוסא שכל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בן דוסא, היתומים והאלמנות והתלמידי חכמים אשר סמוכים על שולחן "שובה ישראל" אשר זה עם רב והתורה הנלמדת רגע רגע בכל העולם כולו, עומדים המלאכים אשר נבראו חיילים חיילים להילחם מלחמת ה'.
יודעים אנו שהארבע שנים של ייסורי נפש מסתיימות ומרגישים שהקב"ה הפך אותן לייסורי הגוף ומבקשים אנו מכל אחיי ורעיי להעתיר בעדי על בריאות איתנה. וכשהרופאים דיברו איתנו בשבוע שעבר על עניין בריאות לא הבינו מדוע הפנים לא משתנים ואין דאגה בפנינו, אך בליבנו ידענו שזה המשך התיקון בצורה שונה, שכך גזרה חוכמתו יתברך וכשם שקיבלנו את כל הייסורים של השנים האחרונות באהבה נמשיך לעבוד על עצמנו לקבל את כל גזירותיו יתברך באהבה מרובה.
יתחזקו אהובים וחביבים באמונה ובביטחון בהקב"ה ובעזרת ה' יתברך בקרוב ממש "שובה ישראל" תגיע לחוף מבטחים ומי שענה לאבותינו הוא יעננו בקרוב ממש.
הנה חשבנו לבאר ולחזק, אמרו חז"ל: "קשה זיווגו של האדם כקריעת ים סוף" וכן "קשה פרנסתו של האדם כקריעת ים סוף". וקשה מדוע, הרי דבר זה תמוה ביותר גם בעניין הזיווג וגם בעניין הפרנסה. ומדוע?
בעניין הזיווג אמרו חז"ל: ארבעים יום לפני יצירת הוולד יוצאת בת קול ומכרזת בת פלוני לפלוני, אם כן מדוע קשה זיווגו של האדם, הרי זה דבר שנכתב ארבעים יום קודם היצירה?
וכן בעניין הפרנסה מדוע קשה, הרי מובא במדרש שלפני שנוצר האדם מלאך הולך לפני הקב"ה ושואל פלוני שעומד להיווצר חכם או עשיר יהיה, והקב"ה מכריז על כל אחד מה יהיה. אם כן מדוע קשה, הרי זה דבר שהוכרז לפני היצירה?
אלא כדי שנבין דבר זה צריכים לבאר עניין קריעת ים סוף. אמרו חז"ל שבבריאת העולם התנה הקב"ה עם ים סוף, שיקרע לבני ישראל בצאתם ממצרים. אם כן מדוע הים לא רצה להיקרע?
אלא יסוד גדול: בשעת התנאי נשמות עם ישראל היו קדושות ובלי שום חטא ועוון ובאותה שעה הים הסכים להיקרע להם, משום שכל הבריאה מחויבת להיכנע לצדיק. ומדוע הים לא רצה להיכנע? אלא בקריעת ים סוף בני ישראל היו במדרגה נמוכה ביותר וכפי שהמלאך של מצרים היה טוען: מה אלו עובדי עבודה זרה אף אלו עובדי עבודה זרה, אם כן הם לא אותם נשמות טהורות שהיו בשעת התנאי בין הקב"ה לים סוף להיקרע בפניהם ולכן הים התנגד להיקרע ולכן דבר זה היה קשה.
וכך בעניין השידוך והפרנסה, בשעה שהקב"ה אומר בת פלוני לפלוני הנשמות טהורות וקדושות וזה מתאים וקל וטוב, אך ברבות הימים, כפי שקרה לעם ישראל, האדם יורד ומתדרדר ואז נהיה קשה הזיווג וכן הפרנסה נהיית קשה כי הנשמה אינה אותה נשמה טהורה כבשעת ההכרזה בשמיים.
ולכן אם האדם רואה שדברים קשים לו הסוד למסור נפש וכשמוסרים נפש כפי שמסרו בני ישראל בים סוף שקפצו למים בלי שום תקווה להינצל ובלי שום ראייה של הצלה שכלית, הים נקרע לשניים וכל מה שנכתב ונחתם על האדם בגן עדן מקדם נפתח ומשפיע על האדם "וברכת ה' היא תעשיר ולא תוסיף עצב עימה". ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום.