יונתן
פולארד הוא מת-חי, הוא אסור בבית סוהר מהמחמירים בארה"ב. הוא עשה למען המדינה דברים שאיש לא היה עושה למענה. הוא גם לא חטא מי יודע מה לנאמנותו האמריקנית, אבל הוא חטף בשביל מערכת שלמה שפועלה באמריקה פגע מאוד בגאווה האמריקנית. כך לא פועלים ידידים קטנים אצל אחיהם הגדולים.
לגדולים מותר, מותר הכל, או מותר כמעט הכל. לגדולים מותר גם לעבור את הגבולות, כי הם גדולים, אבל כל סבל חובה שיגיע סופו, והסבל של יונתן פולארד נראה אינסופי.
מחלותיו של פולארד לא מנבאות לו הרבה שנים לחיות. אם יצא בחוץ, אולי ניתן יהיה לטפל במחלותיו באורח מסודר יותר, ואולי אולי נוכל כולנו לפצותו על שנות ההקרבה הרבות, על שנות ההרקבה הרבות.
הקמת ממשלה חדשה היא גם הזדמנות לרוח חדשה, רוח מדינית, רוח ביטחונית, רוח חברתית, רוח כלכלית. אנו כמהים לחידושים, אנו כמהים לניעור קטן. אנו ודאי רוצים גם לשמור על מערכת יחסית תקינה עם הגדולה שבידידותינו, אך יש כאן צריבה כואבת מאוד שמעיבה על היחסים, בלי שאנו יודעים אפילו על השפעתה ההרסנית.
יונתן פולארד, בוא כבר הביתה.