אני לא יודע אם קרה אי פעם שמנחה התוכנית הסטירית האיכותית אשר מובילה את ישראל לבחירות הוא בן זוגה של מתמודדת במקום ריאלי בבחירות.
אני לא יודע אם קרה אי פעם שחברת כנסת חדשה הייתה בת זוגו של מנחה תוכנית טלוויזיה סטירית איכותית – אשר הובילה אותנו אל הקלפי.
בלי משפטנים, ובלי בג"ץ ובלי בצל"ם, ניתבו עצמם מירב מיכאלי וליאור שליין, בחן ובשנינות המאפיינות אותם בחיי הציבור היום יומיים שלהם. הוא נשאר בתוכנית, היא נשארה ברשימה, שניהם נשארה בני זוג והדמוקרטיה ניצחה. איך כל זה קורה, הרי אנו יודעים שכל מה שיכול להשתבש משתבש וכאן כלום לא השתבש.
זה ודאי מתחיל מאינטגרציה של שני אדנים רציניים וחזקים איש ואשה, אשה ואיש, אשר החליטו לא לוותר לעצמם, ולעבור את המשוכה הזו בלי להפיל אותה ובלי לשבור את הרגליים, מתת אל נתנה להם את הכישורים לכך ועוצמת הקשר בד-בבד עם הנחישות ה"מקצועית" אף אולי העמידה אותם במצב של "אין ברירה".
והדרך נסללה כאשר החליטו השניים, לשים הכל על השולחן, לדבר על זה, להפוך את הקשר שלהם למשהו שגור בפי כל, ואז, גם אם נטיית הלב עושה משהו, הרי שהפילטר של הצופים עובד שעות נוספות, ומנטרל כל השפעה.
ראויים השנים לכל אות וסמל אתי על התנהגותם במערכת הבחירות, ראוי שכל נבחר, וכל עיתונאי או פרפומר ייקחו שיעורים פרטיים אצל השניים, שיעורים פרטיים באיך צולחים את משבר ניגוד העניינים, בחיוך, בשנינות, בשובבות שובה לב, ותוך עיקור עוקצו, ונטרול רעליו.
דוגמה לפוליטיקה איכותית, בים של פוליטיקה בינונית. דוגמה לטלוויזיה איכותית בים של טלוויזיה רדודה, רדודה מאד.