אמור לי איזה מותג אתה לובש ואומר לך מי אתה. בעולם המודרני בו אנו חיים הכל נמדד לפי רושם ראשוני. הרושם הראשוני נקבע תוך פרק זמן שאורך בין כמה חלקי שנייה לבין כמה שניות בודדות. אחד הכלים המסייעים לנו לרכוש רושם ראשוני הינו הלבוש. קוד לבוש מסוים דיו לתת אינדיקציה, לעיתים מוטעית כדי לדעת מי עומד מולנו - חרדי, חילוני, סטייליסט, שמרן, מחויט, זרוק וכולי. קוד לבוש מוסכם אנו מוצאים לעיתים גם בקבוצות מיוחדות המבקשות לקבוע לעצמן מדים, או תלבושת אחידה, לכל אלו הנמנים עם אותה קבוצה; כמו למשל, אנשי צבא, משטרה, רופאים, עורכי דין, טייסים, תלמידי בית ספר ועוד.
ההתעסקות בבגדים מופיעה גם בפרשת תצוה שעה שאנו מוצאים כי לכהן מדים מיוחדים עמם הוא אמור לשרת בקודש. ברשימה זו נבקש לעמוד, ולו בקצרה, על מקומו של הבגד והלבוש הן במישור הציבורי והן במישור הפרטי.
בגדים בגן עדן ההתעסקות עם בגדים מתחילה עוד בגן עדן. לאחר חטאם של אדם וחוה הפעולה הראשונה שהם עושים הינה תפירת בגדים [בראשית ב', ז']. כאשר יעקב בורח מעשו אחיו, הוא נודר לה' ומבקש רק "לחם לאכול ובגד ללבוש" [בראשית כ"ח, כ']. בהמשך אנו מוצאים את יעקב מפגין את אהבתו לבנו יוסף באמצעות כותנת פסים [בראשית ל"ז, ג']. האחים מאוחר יותר מפשיטים מיוסף את אותה כתונת פסים [בראשית ל"ז, כ"ג].
לבגד גם משמעויות הלכתיות. כך במשפט העברי, חלק מחיובי הבעל כלפי האישה הינו הדאגה לבגדים, "שארה כסותה ועונתה" [שמות כ"א, י'. באשר לשאלת היקף מחויבות הבעל לכסותה ראו: רמב"ם הלכות אישות פ"יג, הלכות א'-ו']. כך גם מבינים חז"ל שהדרך לשמח אישה בחג היא באמצעות רכישת בגדים [בבלי, פסחים קט, ע"א; וכך גם נפסק להלכה, ראו רמב"ם, הלכות יו"ט פ"ו הלכה י"ז-י"ח, והשולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקכט, סעיף ב].
בגד לכבוד ולתפארת כפי שהוזכר כבר, אחד מענייני פרשת תצוה הינו הכנת בגדי כהונה. וכך אנו קוראים [שמות כ"ח, ב']: "ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך ל
כבוד ולתפארת". הרלב"ג בפירושו לתורה על האתר מבאר את הפסוק: לכבוד ולתפארת - למדנו מזה שהוא מחויב שיהיו אלו הבגדים באופן שיהיו לכבוד ולתפארת. ואם לא היו בזה האופן כמו שבלו או נקרעו וכיוצא בהם פסולים.
לשיטת הרלב"ג, בגד שהתבלה או נקרע פסול ולא ניתן לעבוד איתו במקדש, שכן אין הוא עונה להגדרה "לכבוד ולתפארת" כפי שמחייב הפסוק. יתרה מזו, מסביר הרלב"ג [שמות כ"ח, ג'], כי בגדי הכהן הם תנאי לקדושתו של כהן, וברגע שהוא מסיר את הבגדים הרי שקדושתו סרה הימנו כך הוא לשונו: ועשו את בגדי אהרן לקדשו לכהנו לי - למדנו מזה שבגדי כהונה הם מקדשין הכהן לכהן לשם יתעלה. אבל בזמן שאין בגדי כהונה עליו אינו מקודש...
בדרך זו פוסק הרמב"ם [רמב"ם הלכות כלי המקדש פ"ח ה"ד]. בגדי כהונה מצוותם שיהיו חדשים, נאים ומשולשים כדרך בגדי הגדולים שנאמר לכבוד ולתפארת, היו מטושטשין או מקורעין או ארוכין יתר על מדתו או קצרים פחות ממדתו או שסלקן באבנט ועבד עבודתו פסולה, היו משוחקין או שהיו ארוכים וסילקן באבנט עד שנעשו כמדתו ועבד עבודתו כשרה.
בגדי הכהן ובגדי מלכות בשאלת פשר ההתעסקות בבגדים, דווקא בבית המקדש, מקום שאמור לעסוק ברוחניות ובקדושה ולא בבגדים וחומר, אנו מוצאים ברמב"ם [מורה נבוכים, חלק ג', פרק מ"ה] אשר קובע כי בגדי הקודש לכהנים במקדש מטרתם כפולה - לכבד את המקום ולכבד את לובשיהם: וכן עוד לרוממות הבית רומם כבוד עובדיו, ונתייחדו הכהנים והלוים, ונעשה לכהנים הלבוש היותר נכבד נאה ויאה, בגדי קודש לכבוד ולתפארת...
חשיבותם של הבגדים אינה מוצאת את מקומה רק ביחס לכהנים בבית המקדש, אלא חשיבות הבגד מצויה גם אצל מלכי ישראל. העוקב אחר סיפורי שאול ודוד מגלה עד כמה דומיננטי המוטיב של הבגדים ולבישתם, עד כמה יש בהם כדי לסמל את השלטון והמשכיותו. כך למשל במלחמת שאול בעמלק, שם חומל שאול על אגג מלך עמלק והצאן, וזאת בניגוד לציווי. בעקבות כך שמואל מבשר לשאול כי המלכות תועבר ממנו וממשפחתו לאחר. בשעה ששמואל עוזב, שאול מבקש לעכבו באמצעות תפיסת המעיל, והמעיל נקרע. שמואל, באמצעות קריעת הבגד, מציג את האות לקריעת מלכות ה' מעל שאול והעברתו לאדם אחר [ראו: שמואל א', ט"ו, כ"ח].
בהמשך אנו מוצאים את התנבאותו של שאול בנָיוֹת, שם מסופר שנחה על שאול רוח התנבאות, הוא פשט את בגדיו והתנבא לפני שמואל [שמואל א', י"ט]. פשיטת הבגד מסמלת אולי בין היתר את אי-התאמת שאול למלוכה. וכך גם בסוף ימיו כאשר שאול מבקש לדעת את תוצאות הקרב, הוא נעזר בבעלת אוב, אלא שכדי להסתיר את זהותו פושט שאול את בגדי מלכותו ולובש בגדים אחרים [שמואל א', כ"ח]. חז"ל ראו בכך סימן ואות לכך שבקרוב באמת שאול לא ימלוך על עם ישראל. ומהצד השני אנו מוצאים את הברית שכורתים דוד ויהונתן [שמואל א', י"ח], בה יהונתן פושט את בגדי המלכות, נשקו, מעילו, מדיו וחרבו ומציע אותם לדוד. בכך הוא רומז לדוד כי הוא מוותר על זכותו להיות יורש אביו על כס המלוכה.
חשיבות במישור הציבורי עוד על חשיבותם של בגדי המלוכה אנו מוצאים במגילת אסתר שעה שהמן מגלה את רחשי ליבו למלך בדבר מה יקר וגדולה יש לתת לאיש אשר המלך חפץ ביקרו, ביניהם אנו מוצאים את עניין לבישת בגדי המלכות של המלך. לעיתים מצינו אף שהמינוי טעון לבישת בגדים בין אם אצל כהנים, ובין אם במקרה של אליהו שמשליך את אדרתו לאלישע ובכך ביקש להאציל את הנבואה ואת התפקיד לאלישע [מלכים ב', ב'].
הנה כי כן, מצינו כי לבגד אצל בעלי תפקיד ציבורי בין אם מדובר בכהנים ובין אם מדובר במלך יש משמעות. המשמעות יכולה להיות כפולה, מחד-גיסא לתת תחושה של יוקרה למתבונן ומאידך-גיסא ליתן תזכורת ללובש היכן הוא נמצא. ודוק: אפיון של בגדים מיוחדים לבעלי משרות ציבוריות קיים בתחומים נוספים. כך למשל דיינים מצווים בעטיפת ראשם [ראו: שולחן ערוך, חושן משפט, סימן ח, ס"ב; וראו פסיקתו של בעל ערוך השולחן, שם].
חשיבות במישור הפרטי אך לא רק במישור הציבורי אנו מוצאים חשיבות לבגד, אלא גם במישור הפרטי חשיבות רבה נודעת לבגדים, כך חז"ל קובעים כי הבגד הינו חלק מכבודו של האדם, כפי שמובא במדרש רבה [שמות רבה (וילנא) פרשת בא פרשה י"ח] "שכבודו של אדם בגדו", כך גם אנו מוצאים את ר' יוחנן [בבלי, שבת קיג, א] - ר' יוחנן קרי למאניה: מכובדתיי [ובתרגום: ר' יוחנן קורא לבגדיו: מכובדיו].
יתרה מזו, התלמוד מונה בין האנשים שחייהם אינם חיים, אדם שכל שיש בארונו הוא בגד אחד [בבלי ביצה ל"ב, ב']. תנו רבנן: שלושה חייהן אינם חיים, ואלו הן: המצפה לשלחן חבירו, ומי שאשתו מושלת עליו, ומי שיסורין מושלין בגופו. ויש אומרים: אף מי שאין לו אלא חלוק אחד. ותנא קמא - אפשר דמעיין במניה.
אופנת תלמידי חכמים הרמב"ם קובע כי כבודו של האדם בעיני הסובב אותו תלוי ביופי בגדיו [רמב"ם מורה נבוכים, חלק ג', פרק מ"ה], לפי שאין האדם מכובד אצל ההמון בצורתו האמיתית אלא בשלמות אבריו ויופי בגדיו.
במקום אחר הופך הרמב"ם למלביש [סטייליסט]. הוא מכתיב את האופנה לתלמידי חכמים [רמב"ם הלכות דעות פרק ה' הלכה ט']: "מלבוש תלמיד חכם מלבוש נאה ונקי, ואסור לו שימצא בבגדו כתם או שמנונית וכיוצא בהן, ולא ילבש לא מלבוש מלכים כגון בגדי זהב וארגמן שהכל מסתכלין בהן, ולא מלבוש עניים שהוא מבזה את לובשיו אלא בגדים בינוניים נאים, ולא יהא בשרו נראה מתחת מדיו כמו בגדי הפשתן הקלים ביותר שעושים במצרים, ולא יהיו בגדיו סחובין על הארץ כמו בגדי גסי הרוח אלא עד עקבו ובית יד שלו עד ראשי אצבעותיו, ולא ישלשל טליתו מפני שנראה כגסות הרוח אלא בשבת בלבד אם אין לו להחליף, ולא ינעל מנעלים מטולאים טלאי על גבי טלאי בימות החמה, אבל בימות הגשמים מותר אם היה עני..."
הרמב"ם אינו מדבר על מותגים, על אופנות, אלא על עקרונות. אין זה משנה איזה בגד אתה לובש, דאג שהוא יהיה נקי, שהוא יכסה את גופך, שלא יהיה גדול מדי ולא קטן מדי. אין צורך לנקר עיניים בבגדי זהב ובמותגי יוקרה שיש בהם כדי למשוך תשומת לב יתרה, אין גם צורך ללבוש סחבות.
הבגדים דנים את האדם מרתקים דבריו של רבי נחמן מברסלב בקשר שהוא מוצא שקיים בין האדם לבין הבגדים, ועל החובה לשמור על הבגדים [ליקוטי מוהר"ן, סימן כט, אות ג]: צריך לשמור מאוד את הבגדים, שלא יבזה אותם, רק לשומרם היטב מכתמים ולכלוך; כי הבגדים בעצמן דנים את האדם אם אינו מכבדם כראוי. וכל מי שהוא גדול ביותר - צריך לשמור את הבגדים ביותר, כי כל מי שגדול יותר מדקדקין עמו יותר. רבי נחמן רואה בבגד כמקור לקטרוג של הבגדים כנגד האדם אם האדם אינו יודע לכבדם כראוי.
הנה כי כן ראוי לו לאדם לשים לב לבגדיו, ולתת את הדעת כי בגדיו מייצגים משהו. לבושו של האדם, גם אם הוא אינו רוצה בכך, יש בו כדי ללמד על האדם. נכון שכבר הורו לנו אל תסתכל בקנקן אלא באשר הוא מכיל, יחד עם זאת, אדם לא יכול לבזות עצמו, ובל נשכח שאחרי הרושם הראשוני אנו קולטים מי באמת עומד מולנו, ואז ממש כמו לפני החטא בגן עדן, הלבוש כבר אינו חשוב, שכן אני יודע מי עומד מולי, אני מכיר את האדם, את תכונותיו, את אופיו, את מעלותיו ומגרעותיו, כך שהבגד אינו חשוב. דומה כי דברי הרמב"ם בהלכות דעות יש בהם כדי לבטא את הלבוש הראוי לו לאדם, את הקריטריונים הנכונים לבחירת בגד, והם אלו שצריכים להיות נר לרגלינו.