עוד שנה עברה... והנה, עדיין לא ביטלו את החג.
כבר שנים אני מתפללת שיבטלו את פסח את כולו, או לפחות את מחציתו.
כל כך מבינה ללבם של האנשים ששבועיים לפני ערב החג כבר לא חשים בטוב, חלקם ממש נכנסים לדיכאון.
אלו שיש בידם ממון - נוסעים, או יותר נכון בורחים מכאן (חבל שאני לא בינהם).
למה בעצם ארוחת ערב "מחורבנת", סליחה על המילה, צריכה לגרום לכל כך הרבה אנשים אומללים?
למה הלחץ הנוראי בכל פינה, המתעורר עם השאלה "איפה את/ה בחג"? מה זה משנה לכם? אתם מכירים אותי או את המשפחה שלי? אתם רוצים להזמין אותי שלא אהיה לבד? השאלה המרגיזה כל כך שמלחיצה אנשים מסוימים.
אולי תצא החלטה גורפת לכל העם: מדובר בארוחת ערב יותר ארוכה בלבד. שום דבר מעבר לכך. ואז ניקח זאת בקלות יתר?
או אולי לבטל את ערב החג למי שאין עם מי להיות כדי שיוכלו להרגיש כמו כולם? לא מצורעים, חסרי משפחה.
נסו לחשוב קצת על אותם חסרי המזל ולא רק על החריימה/גפילטעפיש או העוגה שמכינים לארוחה החגיגית.
נסו להיות מתחשבים, אנושיים ולא מלחיצים.
חג שמח, ומבדח?