זהו הסיפור על כוחה של האשליה. זהו סיפור על הדרך שבה ניתן לגרום לציבור לשמוח במשחת העושק, לפאר ולרומם את הגזל של הגז הישראלי. להעלים את האמת, לטייח באמצעות ועדות ולהפעיל ספינים באמצעות האיום היחיד שתמיד עובד על הישראלים: "ערבים". זהו סיפור על ציבור תמים ונאיבי, ועל אוצר השייך לציבור ונגזל ממנו בלי עורמה מיוחדת. זהו סיפור על סבא אחד שמשך בחוזקה בגזר, ועל ציבור שבמקום גזר, קיבל את המקל.
יש הרבה דרכים לספר את סיפור הפיכתה של מדינת ישראל לרפובליקת בננות, הנשלטת על-ידי חונטות של גנרלים מדושני עונג ותאבי בצע. הסיפור של תגליות הגז הוא רק דרך אחת מכולן. הסיפור הזה, זהו עוד חור של מנעול, דרכו ניתן להציץ, ולו לרגע קט, אל הנעשה מאחורי פרגוד האשליה, באגף האורגיה של הון-שלטון.
ריבוי הפרטים, כמות הדמויות, מורכבות העלילה, תכיפות האירועים, ומודל טשטוש העקבות של הנוכלים, בדרכם אל הכספת וממנה, הופכים את הסיפור לסאגה מורכבת מדי עבור מרבית הציבור. אי לכך, נפשט את הסיפור עד כדי גיחוך, ונישאר איתו ברמת הסיפור לילדים.
וזהו הסיפור המקוצר על רגל אחת. תולדות הגז הישראלי בשלושים שניות. סבא של תמר חישב ומצא איפה יש כמות עצומה של גז. באו "אנשים" וקיבלו היתר לחפור, ורישיון להוציא ולמכור לציבור את מה ששייך לו מלכתחילה. בדרך היו המון חילופי ידיים על הרישיון והזיכיון, ובסופו של דבר, לאחר המון תרגילים וטריקים, חלקם אפילו גילחו כספי-פנסיות באמצעות הבורסה - נמצא הגז וכעת רכוש הציבור, שנקנה בזול, נמכר לציבור ביוקר. הרבה אנשים עשו הון על הסיפור הזה, והרבה מהם ימשיכו לעשות הון עצום מכאן והלאה, וחלק מהם מעורבב עם פוליטיקאים ומחזיק באמצעותם כמה צמתים מרכזיים במערכות השלטוניות, ולו רק על-מנת לוודא שהמצב הזה יימשך לנצח.
בינתיים, עבר זמן. די הרבה זמן עבר בין מועד מתן הרישיון וקבלת הזיכיון, והגז המיוחל נמצא רק לאחר שבעל הזיכיון הכין עצמו לאירוע, הסתפר מחובותיו הקודמים וגילח כספי פנסיות של הציבור.
אז עכשיו יש גז. וכולם רצים להצטלם על האסדה. כולם מברכים את כולם. כולם מנשקים את ידי כולם. כולם מרוצים. העיתונות הכלכלית מפרטת את כל היתרונות. הפרשנים מפארים באותות ובמופתים, ומבארים "אורים ותומים" את עתידו הוורוד של המשק הישראלי. החגיגה בעיצומה.
אמנם בדרך לרגע המיוחל הזה, עברנו דרך ועדה "מסדרת" שבדקה את הסכמי התמלוגים השערורייתיים (בהשוואה למדינות אחרות בעולם), ואפילו עברנו ספין שאירגן האיש שעמד מאחורי "בנט זה אח", והיום ממוקם בלב העשייה של הכלכלה הישראלית. אמרגן הספין הזה יושב היום בתוך המנגנון הכלכלי הראשי, כמנכ"ל ויד ימינו של שר הכלכלה, ורק אלוהים יודע מה הוא מקמבן עבור מי וכמה זה עולה לנו, והכל, מתוך המנגנון, במקום מחוצה לו.
לבנט, מסתבר, יש הרבה אחים.
יאיר לפיד הוא רק אחד מהם, ובזמן שהאח לפיד "מחפש איפה הכסף", אח אחר, המתמחה בספינים, יודע את התשובה לשאלה המעסיקה את לפיד. האח המוכשר באמת הוא משה קלוגהפט, האיש שעמד מאחורי הספין שיצא מאוניברסיטת בר-אילן, נגד ועדת ששינסקי.
הרבה "סבאים" יש בסיפור הזה, וגם הרבה "אחים" יש בו. רק דבר אחד חסר בו. סוף טוב. בסיפור הזה, הסבא של תמר משך בגז, כמו שהסבא אליעזר משך בגזר. באו אנשים לעזור למשוך. משכו ומשכו בגזר, והציבור, במקום לקבל גזר, קיבל את המקל.