הנה ימים באים נאום ה' "והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דברי ה'" [עמוס]. והגמרא במסכת שבת קל"ח אומרת: כשנכנסו רבותינו לכרם דיבנה אמרו עתידה תורה שתשתכח מישראל. וקשה, הרי דברים אלו סותרים את דברי התורה הקדושה בספר [דברים ד', כ"ט]: "וביקשתם משם את ה' אלוקיך ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך". ופה רואים הבטחה של הקב"ה שבכל זמן שיבקשו בני ישראל את הקב"ה תמיד ימצאו אותו, ואיך הנביא אומר בעמוס שיהיה רעב בארץ מדבר ה'?
אלא אפשר לבאר ולומר יסוד גדול אשר חייבים איש-איש לחזק בימים אלו בליבותנו. הגמרא במסכת שבת פ"ח: אמר רבי אלעזר בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע יצאה בת קול ואמרה מי גילה לבני רז זה שמלאכי השרת משתמשים בו. וצריך להבין איך אפשר לעשות לפני ששומעים. אדם צריך קודם כל לשמוע כדי להבין, ואחרי כן לראות אם יש בכוחו לעשות את המטלה המוטלת עליו, ואחרי כן לענות תשובה ולא לומר כן ואחרי כן תפרש ותבאר לי מה הדברים.
אלא אמרו חז"ל שבני ישראל במתן תורה הגיעו למדרגה "ואהבת" כל כך גדולה להקב"ה עד אשר אמרו כן לפני שיודעים מה אפשר, מה נוח, מה טוב, קודם כל כן, "נעשה", ואחרי כן נשמע מה הקב"ה רוצה שנעשה. זו הייתה המעלה של בני ישראל במתן תורה וזו המעלה הגדולה והמיוחדת אשר הביאה את עם ישראל להיות העם הנבחר ולקבל את התורה הקדושה, להגיד כן לפני שיודעים מה.
שורש הנפילה ומשם גם מתחיל שורש הנפילה והירידה של אנשים בעולם, כאשר מכניסים השכל וההנאות והרצונות ומוצאים תירוצים ופתרונות ופלפולים, ושם מאבדים את התמימות והמיוחדות אשר בזכותן נהיינו העם הנבחר.
כך קורה לאנשים רבים. הם חיים יום ועוד יום וממלאים את כל תאוות ליבם ופתאום מתחילים להרגיש ריקנות והולכים לרב לשיעור תורה ושומעים דבר ה', אך מיד נכנס בליבם איך נעשה דבר זה, זה נכון, אך קשה ליתן מעשר, חומש וכן כל המצוות שצווינו בתורתנו הקדושה. מוכנים לקיים את התורה, אך רוצים לשמוע קודם כל את דבר ה' ולראות אם זה מסתדר להם עם החיים שלהם.
וזה הרעב אשר הנביא עמוס אומר לנו: "הנה ימים באים נאום ה' והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם", תמיד תהיה תורה שהיא לחם, כמו שנאמר: לכו לחמו בלחמי. "ולא צמא למים", תמיד יהיו מים ואין מים אלא תורה, אך הרעב יהיה לשמוע, אנשים ירצו לשמוע, להבין, ההפך ממתן תורה, ששם אמרו נעשה לפני שנשמע. וזה הרעב הגדול משום שברגע שאדם מכניס את שכלו ורוצה להבין ורוצה להשכיל, שם נהיה הרעב הגדול וזה החורבן הגדול.
האדם צריך לעבוד על עצמו שהשכל יהיה משרת שלו ולא שהשכל יהיה האדון שלו. מי שהשכל אצלו האדון, חייו אינם חיים, משום שלשכל כל יום יש אינטרסים אחרים ורצונות אשר אינם מתאימים לאמת שלו. השכל הוא הסוחר שבכל האברים והמעלה הגדולה במתן תורה, שהתגברו על השכל והכניעו אותו וקיבלו את התורה באמונה שלמה. וזו העבודה של ימים אלו, ימי ספירת העומר, ההכנה למתן תורה, להיות כלי קיבול לקבל את התורה בנעשה לפני נשמע ולא להגיע לדברי הנביא כי אם לשמוע את דבר ה'. נקיים נעשה לפני נשמע. בשורות טובות, ישועות ונחמות.