מומחה המתמנה מטעם בית המשפט אמור להיות קשוב להליכים המתנהלים בתיק וכפוף אליהם, ולהימנע מלנקוט יוזמה משלו. ככל שיש בלבו ספק, הוא רשאי לפנות אל בית המשפט כדי שביהמ"ש יבהיר לו מה עליו לעשות, שכן המומחה מומחה בתחומו ואינו משפטן.
בת"א 558/98 אלרון בע"מ נ' עפר הגליל בע"מ, נתמנה כמומחה מטעם בית המשפט המהנדס עמי גלזמן, אשר למרות שניתנה בתיק זה החלטה לאשר תיקון כתב תביעה, לא המתין להחלטה זו והוציא תחת ידו את חוות הדעת בחיפזון רב. על כך הוגשה בקשה לבית המשפט המחוזי בנצרת (בש"א 2375/00 אלרון בע"מ נ' עפר הגליל בע"מ, פורסמה במאגרי "נבו"), בפני השופטת גבריאלה (דה ליאו) לוי, שפסקה כדלקמן:
"אין ספק, שכאשר התירה כב' השופטת דנון את תיקון כתב התביעה, היה על המומחה להמתין עם חוות דעתו עד שיוגש כתב התביעה המתוקן לבית המשפט, עד שיוגש כתב הגנה מתוקן על-פי הדין, והיה עליו להורות בהתאמה על הגשת תצהירים מתאימים, ולאפשר למבקשים להתייחס לכל אשר נטען בכתב התביעה המתוקן ובתצהירים.
העובדה שהמומחה נתן חוות דעתו בטרם הוגש כתב התביעה המתוקן עולה בבירור מתוך חוות הדעת עצמה.
המומחה מציין בחוות דעתו, בעמ' 2, את החלטת כב' השופטת דנון מיום 28/2/00 המתירה את תיקון כתב התביעה, ואומר: "מאז החלטה זו עברו כחודשיים, ועדיין לא התקבל שום "כתב תביעה מתוקן"....לאור זאת, וכדי לסיים את הסחבת מוגשת בזה חוות הדעת על סמך כל החומר שהוגש עד כה". (ההדגשה שלי ג.ד.ל).
כמו-כן, בתחתית אותו עמוד מתייחס המומחה במפורש לחומר שצורף לבקשה לתיקון כתב התביעה, ולתצהיר, ומציין כי הוא עושה זאת למרות שלא הוגש לו כתב התביעה המתוקן.
אין ספק שמדובר בהליך בלתי תקין, ששלל את זכותם של המבקשים להשמיע טענותיהם שכנגד. המומחה מונה כמומחה מטעם בית המשפט לפסוק במחלוקת שבין הצדדים, ככל שהיא נוגעת לחשבון הסופי.
המומחה לא מונה כבורר, וברור כי המומחה אינו יכול להתייחס לחומר שהוגש ע"י צד אחד, בלא שניתנה לצד האחר ההזדמנות להגיב ולהתייחס לחומר זה.
המסגרת המשפטית היא עדיין תיק שמתנהל בפני בית המשפט, והמומחה , כמומחה מטעם בית המשפט פוסק רק בסוגייה שהובאה בפניו.
המומחה התבקש להכריע רק בשאלות בתחום מומחיותו, וממילא בעובדה שהתייחס לחומר שהוגש במסגרת הבקשה לתיקון כתב התביעה גלומה החלטה שיפוטית המקבלת את החומר הזה, ואינה מתייחסת לזכותו של הצד האחר להגשת כתב הגנה מתוקן, ותצהירים וטיעונים בהתאם.
זוהי פגיעה בעקרונות בסיסיים המקובלות בשיטתנו, ובכל שיטת משפט, פגיעה הגורמת לעיוות דין במלוא מובן המילה.
אמנם כוונת המומחה הייתה טובה כעולה מחוות דעתו, והוא עשה כן לאור התמשכות ההליכים, ומתוך הבנתו שלו את החלטת כב' השופטת דנון כלשונה, אולם כוונות טובות אינן יכולות להוות תחליף לזכויות יסוד. לאור כל הנ"ל, אין מנוס, אלא מביטול חוות דעת המומחה".
לאמור, אין לראות בכך עניין שולי אלא מהותי, המלמד על כוונה ויוצר מצב בו המומחה כבר לא יכול לקבל את אמון בית המשפט כמומחה אובייקטיבי.
בפסק דין זה ישנה התייחסות לחובת המומחה להיצמד לתחום מינויו ולתחום מומחיותו, מבלי לגלוש לתחום המשפטי וכאשר הוא גולש לתחום המשפטי ושם עצמו כבורר - תיפסל חוות דעתו. הציטוט המודגש בפסק הדין מדברי המומחה מלמד על כך שהמומחה גלזמן אף מתח ביקורת על ההליך המשפטי ואורכו במימד הזמן, דבר שהוא זר וחריג למומחיותו ולמינויו.