יאיר לפיד מלמד אותנו
פרק חשוב ברטוריקה. לדבר ולכתוב ביקורת זה קל אם יש קצת כישרון. גם לחפש כסף על-ידי מילים זה קל. אבל לעשות? לעשות זה כבר סיפור אחר לגמרי. ולא רבים זכו לכך. לטפל בנושא אותו ביקרו כל כך. ויאיר זכה! רק שיאיר לפיד ממשיך גם ממקומו כשר האוצר – תפקיד נכבד למדי – להשתלח, להשמיץ ולהעליב. והפעם הוא יוצא נגד העם. כאילו העם הוא אויב. במיוחד מגזר מסוים.
הא אינו מסתפק בהודעות ענייניות, בהקשבה להערות, בתגובות. הוא ממש מתעצבן. ומרגע שהתיישב על כיסא השר, הוא זורק הודעות על גזירות וקיצוצים, מטיח האשמות ויוצר פרובוקציות גם כלפי הכנסת בה הוא חבר. וכל יום שעובר מביא כותרות על גזירות ואמירות תמוהות ומכעיסות של לפיד.
הודעתו שאת נאומיו המרכזיים ינאם מחוץ לכנסת מפני שאינו מסכים לקריאות הביניים – לחם חוקה של הכנסת הישראלית - מעידה על אפס סובלנות ואפס הבנה דמוקרטית, ובעיקר על חוסר כבוד למוסד הכנסת. האם ייתכן שיאיר לפיד שבנה את הקריירה שלו על מילים אינו מסוגל להתמודד מול מילים של אחרים? זה בהחלט נראה כך.
בא בגישה שטחיתמסתבר גם שלא כל מי שמוצא פגמים כעיתונאי ידע גם לתקנם. כולנו ממקום של ביקורת חכמים ונבונים ויודעים את הפתרון. כמה מאיתנו אכן ידעו לתקן? אבל חכם יושב ולומד. חכם יושב, שותק ומקשיב זמן מה ומגיע לעם עם מסקנות רציניות ומנומקות ולא אמירות חדות ופיזור הצהרות בכל אתר ואתר. זה לא רציני. זוהי גישה שטחית וחסרת אחריות. ככה לא בונים תוכנית כלכלית.
כדאי שיאיר לפיד ישב בנחת על כיסאו המהודר, שיתאפס ויפנים את תפקידו החשוב. כדאי שייתן לעצמו – וגם לנו - 100 ימים של חסד וילמד היטב את הנושא, בטרם יתיז הצהרות כלפי העם, ואת מה שירצה להחליט ולגזור, שיביא ממקום של ענווה והתחשבות. לא ממקום של כעס וטינה. העם איננו האויב, כידוע. ואם אינו מסוגל אחרת - אולי זה מפני שזה פשוט גדול עליו כל עניין הכסף שאיננו.