אחת לכמה שנים, כשמגיח לו שר חינוך חדש, עולה לסדר היום הציבורי נושא ימי החופשה במוסדות החינוך. נושא זה הפך לדרך השתלחות במורים שכל חטאם היה לבחור במקצוע ההוראה.
מאז שאני זוכרת את עצמי, אני זוכרת אנשים מקטינים את אמי באומרם שהיא "חיה את החיים הטובים" ולמה? כי היא בשתיים בצהריים כבר נמצאת בבית. איכשהו, תמיד בוחרים להתעלם מהעובדה שמורים עובדים גם מחוץ לשעות העבודה המוגדרות, הם עובדים גם אם לא הדפיסו כרטיס, בשבתות, וכן, גם בחופשות! כתיבת מבחנים, בדיקת מבחנים, שיחות עם אימא כדי להגיד לה שהבן התחצף ועם אבא אחר שהבן שלו השתפר, שיחות עם התלמידים, ישיבות צוות, ישיבות ציונים והיד עוד נטויה.
עוד אני זוכרת את אמי, רעיה, אם לשישה ואישה עובדת, יושבת בלילות לעבוד בלא שכר, בלא תגמול - עובדת כי מישהו צריך לעשות זאת!
אז מי הם כל אותם מורים שכולם כל כך אוהבים לנגח, לטעון שהם רק שותים קפה בחדר מורים, להקניט שהם נמצאים יותר זמן בחופש מאשר בעבודה, שתמיד זורקים לכיוונם שהם "אוכלי חינם"?
המורים, הם אלו שבחרו להתמודד עם ילדכם יום-יום, הם אלו שמקבלים את ילדכם כל בוקר עם חיוך, הם אלו שיישארו אחרי שעות העבודה להסביר את התרגיל שבתכם לא הצליחה לפתור בשיעור, הם אלו שיכילו את בנכם כאילו היה שלהם, הם אלו שיעבדו מסביב לשעון כדי להביא להצלחתו, הם אלו שדואגים, כועסים, צוחקים, שמחים, מתרגשים וצומחים יחד איתם. הם אלו שהולכים לישון בכל לילה עם מחשבות על מה יכלו לעשות טוב יותר למען ילדכם.
הם אלו שבחרו באידיאולוגיה ולא בכסף, הם אלו שהשכילו לראות כי חינוך הוא המפתח לשינוי החברה הישראלית, הם אלו שסובלים משחיקה, ובל נשכח, הם גם אלו שרצים אחרי סיום היום בבית הספר לעשות שיעורים פרטיים, כי מה לעשות? חייבים להביא משכורת הביתה. הם אלו שסופגים את כעס ההורים, את ציפיות המערכת ולרוב את חוסר הכרת התודה של התלמידים. וכן, הם אלו שנמצאים ב"חופש" חודשיים רצוף.
אבל חשוב יותר מכל, הם אלו שמלווים את ילדכם במשך 12 שנים.
אני מזמינה את מי שחושב שלהיות מורה בישראל 2013 זה 'לחיות את החיים הטובים' ללמד במשך שבוע. אחרי שבוע כמורה לא תגידו שלמורים יש יותר מדי ימי חופשה, אלא תעריכו את הבחירה האמיצה שלהם יום-יום, שעה-שעה.
מיותר לציין שמערכת החינוך והעומד בראשה צריכים למצוא פתרון לימי החופשה בהם המשק עובד כרגיל, אך הפתרון אינו קיצוץ בימי החופשה למורים.