החוק למניעת הטרדה מינית אוסר בין השאר:
(3) הצעות חוזרות בעלות אופי מיני, המופנות לאדם אשר הראה למטריד כי אינו מעוניין בהצעות האמורות;
(4) התייחסויות חוזרות המופנות לאדם, המתמקדות במיניותו, כאשר אותו אדם הראה למטריד כי אינו מעוניין בהתייחסויות האמורות;
החוק מדגיש כי "(א) המטריד מינית אדם כאמור בסעיף 3(א)(3) עד (6), דינו - מאסר שנתיים. " כמו-כן מובהר בחוק כי הטרדה מינית היא עוולה אזרחית בגינה ניתן לתבוע פיצוי מהפוגע.
החוק מגדיר גם מסגרת חוץ משטרתית לטיפול בהטרדה מינית בעבודה באמצעות מנגנונים של המעסיקים, ובכל זאת בפוליטיקה ובעיתונות שקט ודממה אין תלונות.
אפשרות אחת היא שמדובר בעשן ללא אש, כל הבחורות האלה ממציאות המצאות, להד"מ במקרה הטוב ובמקרה הרע היו אלה הבנות שניצלו את תמימותו של ה"קרבן".
בפוליטיקה ובעיתונות - הכללים שונים
אך יכול להיות גם אחרת, יכול להיות שמה שאנו רואים זה רק קצה הקרחון, יכול מאד להיות שאין תלונות, כי לו היו כאלה, לא היו מספיק פקידים על-מנת לטפל בהן, יכול להיות שבשני התחומים המאד יצריים, פוליטיקה ועיתונות, הכללים הם שונים, שם כל איש הישר בעיניו יעשה ומי שמשטנקרת – הלך עליה. ה"קרבן" יתנקם בה, חבריו למקצוע יתנקמו בה, את מקום העבודה היא תאבד, וה"קרבן" וחבריו הכוחניים ירדפו אחריה לכל מקום אחר שתלך, ולכן עדיף לסבול ולשתוק.
ואם זה אכן המצב אין מדובר בחוטא יחיד, או בחוטאים יחידים אלא בקהל ענק של חוטאים ומשת"פים, קהל ענק של אנשים ששמותיהם שגורים בפי כל, אשר הם בעצמם או באופן ישיר או באמצעות כיסתו"ח של אחרים לוקחים חלק באותה התעללות.
וההזנחה מחריפה את הבעיה, מה שיכול היה להסתיים לעולמים לאחר הניסיון הראשון בעקבות תלונה, עלול מן הסתם לחזור על עצמו עוד ועוד, ואז ממקרה פעוט לכאורה של אמירה פוגעת אנו עלולים למצוא עצמנו מגיעים לסדרה שלמה של הטרדות, ובסופו של דבר גם להאשמה באונס.
אז האם הבעיה היא רחבה ומקיפה? אולי כן, ואם כן אז רבים מאלה שאנו מכירים, מגוננים ומחפים על המתעללים, והקרבנות אמיתיות, גם סובלות וגם נאלצות לשתוק.