בואו ונחזיק טובה לפרופ' שלמה זנד מאוניברסיטת תל אביב, שאלמלא הוא וקומץ של היסטוריונים חדשים שכמותו, ונגרריהם מהשמאל האולטרה-קיצוני, ספק אם היינו נחשפים להגיגי מוחם המעוות של אותם אנרכיסטים-של-המדע, משכתבי ההיסטוריה, ששנאתם התהומית לעמם, לכור מחצבתם, מובילה אותם לטיעונים היסטוריים הזויים, מופרכים ומופקרים. כך למשל הם טוענים שהעם היהודי הוא המצאה פרי דמיון, ושארץ ישראל היא בדיה, פיקציה. לא פחות. הפלשתינים ושאר אויבי ישראל לא יכולים היו לנסח זאת טוב יותר.
מצד שני, למה לראות רק את השלילה? לסיפור הזה יש גם צד חיובי חשוב. אותו זנד, במחקריו ההזויים, דווקא עושה שירות ענק, באונס ושלא מרצון, ליהדות הדתית והמסורתית. לפעמים, מסתבר, אפילו מלאך רע עונה אמן. בספרו החדש הוא מאמץ בפועל, מן הסתם שלא במתכוון, את עמדתם הבסיסית של שלומי אמוני ישראל, ולפיה אין שום תוחלת לעם היהודי ולארץ ישראל, ללא תורה ומצוות, יהדות ומסורת. מש"ל. האמת מתפרצת בעל כורחו של המחבר. הנה מה שרצינו להוכיח. מש"ל. יישר כוחך, פרופ' זנד.
יקיר הפלשתינים זה כבר מתחיל לבלבל. כמעט דבר והיפוכו. אז בואו נבהיר את הדברים. פרופ' זנד מהמחלקה להיסטוריה כללית באוניברסיטת תל אביב, איש השמאל הרדיקלי, הפך מזמן ליקיר הפלשתינים בפרט, והאנטישמים בעולם בכלל, בזכות שני ספריו בסדרת 'מתי ואיך': 'מתי ואיך הומצא העם היהודי' (2008) ו'מתי ואיך הומצאה ארץ ישראל' (2012). נטען בהם (בהתאמה), כי העם היהודי אינו אלא פיקציה וסילוף היסטורי, מפני שהיהדות אינה לאום אלא דת בלבד; ושארץ ישראל היא מושג ערטילאי שמקורו בהמצאה מדומיינת, חסרת ביסוס עובדתי (טענה שבחסותה אין בעיה לתמוך ב'זכות השיבה' ההרסנית). זנד, לשעבר איש רק"ח הקומוניסטית ותנועת מצפן השמאלנית רדיקלית אנטי ציונית, אינו מניח לעובדות לבלבל אותו, ולטענתו הכל הומצא בבית מדרשה של הציונות, כתירוץ להקמת מדינת ישראל.
בשתי הסוגיות הללו יש לנו, ללא ספק, ויכוח נוקב עם הזיותיו הנגועות בשנאה עצמית. שהרי אין שום ספק שהיהדות היא גם לאום, ושארץ ישראל עמדה תמיד במרכז חזון הגאולה של עם ישראל. טענותיו המופרכות של זנד, מעידות על מחלה הרסנית, סופנית, של תיעוב עצמי מאוס. אלא שקריסת המערכות הערכית הזו, מובילה את זנד, באופן פרדוקסלי, בבחינת הפוך על הפוך, להצדיק את עמדת היהדות הדתית והמסורתית.
זנד עושה זאת בספרו השלישי שראה אור ממש בימים אלה: 'מתי ואיך חדלתי להיות יהודי'. כאן הוא קובע שאין שום חיבור בין יהודי חילוני בארץ, ליהודי חילוני בפריס או בניו-יורק. "אין להם אורחות חיים משותפים, לא שפה משותפת ולא תרבות משותפת... האם יש בנמצא תרבות יהודית חילונית, שמאחדת את היהודים שאינם חובשי כיפה ברחבי העולם?"
מה המסקנה, מר זנד? – בדיוק מה שטוען הציבור הדתי והמסורתי. מש"ל.
פניית פרסה חזרה לשני ספריו הפסבדו-היסטוריים הקודמים. לא מפתיע כלל, ששניהם תורגמו עם הופעתם לערבית, והפכו לרב-מכר אדיר בבירות ואוניברסיטאות ערב. הנה, מבחינתם, ההוכחה לצידקת טענותיהם של ערפאת ואבו מאזן (שאותה טענו לפניהם צוררי ישראל היטלר וסטאלין שר"י), שאין עם יהודי אלא רק דת יהודית, ומכאן שהיהודים אינם זכאים להגדרה עצמאית ולמדינה משלהם. הנה ההוכחה, על-פי זנד, לצידקת תביעתם ל'זכות השיבה' (שזנד תומך נלהב בה) ולמדינה פלשתינית, שבה לא יורשה להתגורר אף יהודי אחד (פרט לאלה שיתאסלמו). לא פלא שהעיתון הנפוץ בחברה הפלשתינית, "אל-קודס", ציטט דברים שאמר זנד בראיון עימו: "ישנה אפשרות גדולה יותר שלוחמי החמאס הם צאצאי דוד המלך, מאשר האפשרות שאני, שלמה זנד, יכול להיות צאצא לדוד", והוא מספק את הסחורה למראייניו: "מדינת ישראל נולדה בפעולת עושק של תושביה המקוריים של אדמת פלשתין ב-1948".
לא פלא שספריו שתורגמו ל-15 שפות נוספות, הפכו ל'טקסט בוק' של שנאת ישראל, כמעט במימדי הפרוטוקולים של זקני ציון. שונאי ישראל בעולם קופצים עליהם כמוצאי שלל רב, ומוצאים בהם נימוקים להצדקת חרם כולל על ישראל ולשלילת זכות קיומה. ככלות הכל, יש להם פה גושפנקה ממקור ראשון להאשמותיהם כלפי ישראל, מפי פרופסור ישראלי באוניברסיטה ישראלית, בעיר העברית תל אביב. ליותר מכך לא יכולים היו לצפות. ואכן, בצרפת בלבד נמכרו 25,000 עותקים מספרו שכיכב למעלה משבעה חודשים ברשימת רבי המכר. מעיד בהקשר זה סמי רבל, ציר בשגרירות ישראל בפריס: "הערעור של זנד על קיומו של העם היהודי ועל הקשר שלו לארצו, משתלב במסע מאורגן לדה-לגיטימציה למדינת ישראל. לא מפתיע שלמסע קידום המכירות של ספרו בצרפת סייעו ארגונים אנטי-ישראלים".
זנד, בדומה לאנטישמים מובהקים ותועמלנים פלשתינים המבקשים לטפח את הטענה כי היהדות היא רק דת, לא יתן לעובדות המדעיות לבלבל אותו. הוא תחילה יורה את החץ ואחר כך מצייר עיגולים סביבו. לא מעניינים אותו ממצאי המחקר הקובעים שכל היהודים הנושאים את השם כהן, אשכנזים וספרדים לגלויותיהם, הם בעלי תבנית גנטית זהה, שמקורה באב קדמון אחד. לא מרגשת אותו העובדה שמאות אלפי תעודות (כולל הגניזה הקהירית), מעידות כי ישוב יהודי גדול היה פרוש בכל רחבי הארץ מתקופת הגאונים עד למסעי הצלב, ושבכל שנות הגלות עמדה תמיד ארץ ישראל במוקד משאת הנפש והתפילות. זנד ימשיך לטעון כי מקורם של יהודי מזרח אירופה בממלכת הכוזרים, למרות שהממצאים הגנטיים והמחקר ההיסטורי מוכיחים כי כל היהודים, כולל יהודי מזרח אירופה, מקורם הגנטי הוא בארץ ישראל.
מעניין ששני ספריו הקודמים עוררו זעם ומחאה אפילו בחוגי האקדמיה והשמאל, חרף נטייתם הבסיסית לאמץ דעות אקסטרווגנטיות קנטרניות. אחד מאנשי השמאל הבולטים כתב בתגובה לאחד מספריו, כי המדע המודרני הזים את טענתו לאחר שזיהה אפיוני דנ"א אחידים ליהודי כל התפוצות וכל הדורות עד לימי קדם, כך שהסיפור הכוזרי מצוץ מן הדמיון. אשת שמאל טענה, כי מאות אלפי התעודות ההיסטוריות שעוסקות בקשר הלא-יינתק בין עם ישראל לארץ ישראל, הופכים את מחקריו לבדיחה גרועה, או לפרופגנדה פלשתינית.
והנה, הפתעה: ספרו השלישי מהווה פניית פרסה של 180 מעלות. עכשיו גם זנד מסכים עם תפיסת היהדות השורשית, ש"אין אומתנו אומה אלא בתורותיה", כדברי רס"ג. חומר למחשבה, לציבור החילוני ולאחראים במשרד החינוך על העמקת תודעה יהודית ומורשת ישראל.
מתי הומצאה פלשתין לפני זמן הושק ספרו האחרון, בהשתתפות כ-80 ממעריציו. הגיע לכינוס גם ישראלי שפוי אחד, ידידי מתי דוד, פעיל ותיק במפלגת העבודה, שנדהם לשמוע מפי זנד כי גורלה של מדינת ישראל יהיה כגורל הצלבנים; שיש דת יהודית אך אין עם יהודי כשם שאין עם מוסלמי ועם נוצרי; שהציונים המציאו את האגדה שהרומאים היגלו את היהודים מארץ ישראל והפכו אותם לעבדים; שילדי ישראל מחונכים על טראומת השואה והמוות; שישראל היא המדינה הכי לא דמוקרטית מפני שאינה שייכת למיעוט הערבי אבל שייכת לכל יהודי בעולם – מה שלא יוכל להימשך זמן רב וסופו שיפרק את המדינה ש"אין לה עתיד".
מדהים, מסכם מתי דוד את דיווחו, שלאורך המפגש לא עלו אפילו פעם אחת שאלות שמתבקש להציגן בפני מי שעוסק בהמצאות: מתי ואיך הומצא 'העם הפלשתיני', מתי ואיך הומצאה פלשתין. עיקר העיקרים נשמט משני ספריו הראשונים של זנד. אולי משום שהתשובה לשאלות אלה ברורה מאוד, לכל מי שחי בארץ הזו כמה עשרות שנים.
אבל מסתבר שכל זה כבר היה לעולמים. ברל כצנלסון זיהה כבר ב-1936 את "חיידקי השנאה העצמית" של השמאל: "היש עם בעמים, אשר בניו הגיעו לסילוף כזה שכלי ונפשי, שכל שעושה עמם, כל יצירתו וכל יסוריו, הם בזויים ושנואים, וכל מה שעושה אוייב עמם... ממלא את לבם רגש הערצה והתמכרות?"