הרשימה המתארכת והמביכה של ראשי עיר ובכלל פוליטיקאים לוקחי שוחד, מושחתים ומעלימים צריכה לעורר אותנו להביט עמוק בתוכנו.
האם אנחנו לא מעוותים דין/יחס כלפי מי שאיננו זקוקים לו עוד?
האם אנחנו לא חביבים יותר אל מי שיוכל להועיל/שמועיל לנו?
האם איננו מאירים פנים יותר למצליחים בחייהם?
האם איננו מעדיפים לצ'פר במתנות ובמילים טובות דווקא את מי שדרכו כלפי מעלה סלולה ומאירה?
כמה פעמים התעלמנו מאותם שדעך כוכבם?
כמה פעמים שכחנו את מי שכשל ונכשל?
כמה פעמים נזפנו ולימדנו חובה על מי שטעה ופישל?
כמה פעמים דרכנו על מי שנפל בדרך?
כמה פעמים בזנו למי שירד מנכסיו? למי שקשיים עוברים עליו ללא מנוחה?
כמה פעמים בגדנו במי שמזלו בגד בו?
גם זה סוג של שוחד. בחירה בטוב ובמנעים ובגידה בקודים מוסריים-אנושיים.
אנחנו שומעים פוליטיקאים המבטיחים גדולות ונצורת.
אנחנו שומעים מובילי מחאות חברתיות הזועקים נגד עוולות,
אנחנו מקשיבים פעורי פה ומוחאים כפיים בהסכמה נלהבת, בעוד הם צונחים ישר לכורסת הח"כ או השר ורואים משם דברים אחרים לגמרי..
והנה הם נעשים גרועים מקודמיהם.
והשומן בו הם מתרפדים בתהליך השדרוג האישי מסתיר להם את הסבל הקיים, את הקשיים, את העניין לשמו התכנסנו על-מנת להמליכו.
נראה זהו הטבע האנושי.
מסתבר שהטבע האנושי הוא טבע רודף נוחות והטבות. מסתבר שהטבע האנושי הוא חמדן וקל לשיחוד. וזה מפחיד.
ועל כך אמרו חז"ל: "מרגע שקיבל אדם שררה מלמטה, נעשה רשע מלמעלה".
ובדורנו יותר מתמיד.
זהו דור של קיצורי דרך. דור של סטטוסים קצרים ומרוכזים בעצמם, האמורים להסביר דברים גדולים. דור של סיפוקים מיידים.
של חוסר סבלנות ואפס סובלנות. ואת התוצאות – קוראים ברשת ובעיתונות.