"מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל". ידוע - שם יעקב מורה על האנשים המחזיקים ותומכים בידי תלמידי חכמים והשם ישראל מורה על התלמידי חכמים. והנה הקב"ה ברא את השותפות הזאת - בני יעקב תומכים בתורה ומשפיעים ומעניקים ממונם לתלמידי חכמים, והתלמידי חכמים משפיעים ומעניקים מזכותם בתורה ובתפילה לבני יעקב.
אך קורה ברבות הימים, אחרי זמן שהנדיב תומך בתלמיד חכם, עולות בדעתו שאלות רבות: אני עובד קשה, מדוע התלמיד חכם ביזבז כך, ופה אשתו ביזבזה יותר, ואיך מרשה לעצמו הוצאות ומותרות כאלו? ואף לתלמיד החכם יש שאלות: אני ממית את עצמי באוהלה של תורה, אין לי לא יום ולא לילה, והנדיב אשר תומך בי רק במעט ומקבל שכר עצום על תמיכתו מה נתן וכמה נתן וכמה לעצמו מוציא הוצאות מרובות?
על זה אומרת התורה: "מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל" - אחד לא מסתכל על פתחו של חברו, על הוצאותיו, על ענייניו, כל אחד מסתכל על עצמו ועוזר ותומך בחברו ללא תנאים, ללא צרות-עין.
וזה יסוד גדול: כאשר האדם תומך בחברו ועינו צרה בו, גורם נזק עצום לנתמך ועדיף שלא היה תומך מאשר תומך בעין צרה. וכך שותפות בין שני אנשים בתורה - אם הלומד מצטער ומקטרג על הנותן ומקפיד עליו, גורם רע לנותן. לכן "מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל" - באהבה יעזור לחברו ובנועם.
ויקפיד ביותר בן אשר תומך בהוריו לנהוג בנמיכות-קומה ולא יקלקל את המצוה בחורבן של פגיעה באביו או באמו. וכן הורים שעוזרים לילדיהם, ינעימו עימם ולא יביאו המצב לקלקול.
דור זה הוא דור קשה אשר הבלבול גדול בו ודברים אלו עדינים ביותר וחוכמה גדולה צריכים לנהוג בהם שלא יהיה מקלקל במקום מתקן, כי לתקן באנו. איש לרעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק.