המנטרה החוזרת של פרס

ביום חמישי 4 ביולי, כבכל שנה בתאריך הזה, נערכה גם השנה קבלת פנים בשגרירות ארה"ב בישראל בהרצליה . בדברי ברכתו, שוב חזר שמעון פרס והכריז על המנטרה: "שתי מדינות לשני עמים", כאילו כל חיינו, עתידנו, כלכלתנו, וההצדקה לקיומנו תלויים בהקמת מדינה פלשתינית, ולדבריו, זה האינטרס הלאומי של מדינת ישראל ואין חלופה לכך. פרס הקשיש מתעלם באופן מוזר וקונסיסטנטי מדרישות הערבים המכונים "פלשתינים" (קללת אדריאנוס) שמלגלגים עלינו, עושים צחוק מארה"ב ומאתנו , ועומדים על דרישותיהם עד שנחזור לגבולות אושוויץ, ואז יאותו (אולי) לשבת לשולחן המו"מ ולברבר שלום ... "מדינה פלשתינית תקום על חורבות מדינת ישראל", הכריז יצחק רבין בשעתו, אך משום מה התובנה הזאת לא הגיעה לאוזניו של פרס החולם, או שהעדיף להתעלם ולהמשיך לדהור בנתיב חלומותיו כשהוא מושך אתו את עדת המאמינים שטופי המוח. שמעון פרס אינו מחמיץ כל הזדמנות כדי לקדם ללא הרף את תוכניתו שכבר אבד עליה הכלח, בדיוק כפי שהסכם אוסלו הוא הוכיח את עצמו כמודל הזוי וכמסוכן לנו. גם בחגיגת יום ההולדת שלו , שטרם התאוששנו מהחוויה הקולוסאלית מאין כמוה, חזר שוב ושוב וטחן את מוחותינו בהצהרה הזאת, עד שגם ההדיוט המצוי בקרנות הרחוב כבר קלט את הפרסומת הזאת. לא מזמן שבתי וקראתי בשנית את ספרה המונומנטלי של השופטת בדימוס הדסה בן עתו: "השקר מסרב למות", על הפרוטוקולים של זקני ציון. בסיום הקריאה גלגלתי מחשבות שהיה כדאי אם תצא מהדורה חדשה ורק בשינוי השמות, התאריכים והמקומות הגיאוגרפיים - ויש לנו הסברה נפלאה איך אפשר להשריש טירוף שקרי באמצעות הנשיא הקשיש שמנהל את ענייני המדינה ממשכן נשיאי ישראל ובסיוע מלחכי פנכתו מסרב לראות ממרום גילו את המציאות שהתהוותה והשתנתה מאז 13 בספטמבר 1993 (באמת ממקום גבוה כל כך נחוץ להיעזר בזכוכית מגדלת כדי לראות את המציאות בזום הנכון). התוצאה היא שהאיש נראה כמי שמשמש כדובר/פרסומאי/רעיונאי של המפלגה הדמוקרטית בבית הלבן ... לדאבון הלב, נתניהו חסר האומץ, שרוצה "להיות בסדר עם כולם", חוזר אף הוא על המנטרה: "שתי מדינות", בלה בלה בלה. אני מתרשמת שנוח לנתניהו להסתופף מאחורי סינורו של פרס בעניין ה"שלום", והוא אף מרוצה מהעובדה שיאיר לפיד עושה בשבילו את העבודה התקציבית המלוכלכת והקיצוצים הבלתי נסבלים, וכך לפיד חוטף ריקושטים במקומו. איזה יופי!, יש לנתניהו שקט תעשייתי זמני. אלא שבסופו של דבר לפיד שמתחיל להראות סימנים של דיקטטור, עשוי לנפנף את "הקוסם"(לשעבר) ואנו נמשיך ונשלם ונשלם ונשלם גם במכירת סוף העונה של חלקת אדמתנו (שתי מדינות לשני עמים) וגם מכיסנו המרושש עד שנשמתנו תיפח. ומה נותר לנו כבר לעשות? להתפלל בתקווה שהריבונו של עולם הרחום והחנון יבוא לעזרתנו כאשר אנו כבר התעייפנו מלהגן על עצמנו והרמנו ידיים.