ההצעה שהניח
אהוד ברק על שולחנו של
יאסר ערפאת, בקמפ-דייוויד (יולי 2000), הייתה חריגה בנדיבותה, בעיקר בזכות העובדה שהכילה חבילת נדרים שהופרה. ערפאת דחה את ההצעה, והאינתיפאדה השנייה יצאה לדרך. המסקנה מעיקה: כשהפלשתינים לא רוצים, זה לא משנה כמה רחוק הולכים היהודים.
על-פי הסכמי אוסלו - כל מחלוקת בין הצדדים תיפתר על שולחן הדיונים. לא עוד אלימות. לפלשתינים אין בעיה להתחייב. ברגע שהאינטרס מצווה הפרה - הם מבצעים פיגוע וצועקים: אתם התחלתם. בספטמבר 2000 הם הדביקו את האינתיפאדה השנייה לעלייתו של
אריאל שרון להר-הבית.
גל הפיגועים הוכיח לציבור, שמשווקי אוסלו מכרו אשליות. התוצאה: מכה בקלפי! ב-1996, הטרוריסטים (להלן הפרטנרים) זרקו את חתן פרס נובל לשלום
שמעון פרס מהשלטון והעלו את
בנימין נתניהו, וב-2001 עשו את אותו דבר לאהוד ברק והעלו את אריאל שרון. למרות שזה קרה פעמיים - השמאל לא למד ולא הפנים שהפלשתינים פשוט לא רוצים.
הלכתי לארכיון...
לפניכם חמישה סרטונים:
בסרטון הראשון - ראש הממשלה ברק מודיע על כישלון הפסגה בקמפ-דייוויד, תוך הדגשה שקרעה את הפלשתינים מצחוק: "מה שהוצע", אמר ברק, "לא ישמש כנקודת התחלה במו"מ הבא".
בסרטון השני - הנוצרים של מזרח ירושלים שמעו שברק התכוון להעביר אותם לשלטון פלשתיני, והסיוטים שלהם חזרו. מי שרוצה - שיסיק את המסקנה הנכונה.
בסרטון השלישי - מלכת הרופסים, השרה
יולי תמיר, מאשימה את הפלשתינים בכשלון פסגת קמפ-דייוויד. ועל זה צריך להגיד: אם בפרחים נפלה שלהבת, מה יגידו דרדרי הקיר?
בסרטון הרביעי - הרופס
עמוס עוז קובע ש- תקשיבו טוב...
בסרטון החמישי -
ירון לונדון מאשים: "ישראל הלכה עד קצה גבול הוויתורים".
שופופו...