ביום שישי שעבר, 26.7.2013, הלכתי לקונצרט של הפילהרמונית הישראלית הצעירה בתיאטרון ירושלים. חברי התזמורת ניגנו את הסימפוניה מספר 5 של מהלר בניצוחו של יוהאנס וילדנר. אני מלווה תזמורת צעירה זו מאז צעדיה הראשונים, ואין קץ להתפעלותי מביצועיה המבריקים.
בדרך כלל אני אוהבת לשבת בשורה הראשונה בקונצרטים המושמעים באולם "הנרי" בתיאטרון ירושלים, שם אני פושטת את רגליי בנוחיות מרבית, מניחה את תיקי וכובעי בסמוך וגם רואה מקרוב את המנצח, את הכנר הראשון, ושומעת את הרחשושים של הנגנים בשעת נגינתם. אומנם איני רואה את כל התזמורת על כּלֵיה, אך הנוחיות בפשיטת הרגליים, שווה את ה"הפסד".
הייתם צריכים לראות על הבמה מ א ה צעירים וצעירות, חטובי גוף מצוידים ברעמות שיער, לבושים בקפידה בבגדים כהים. הבנות נראו כמו חבצלות רעננות ויפות, שערן גולש על כתפיהן והלאה... או אסוף ברום הקדקוד מסורק בקפידה, וכול חברי התזמורת מדיפים רעננות נעורים, התרגשות ושמחה... תענוג לעיניים!
הקונצרט נוגן במקצועיות רבה וברצינות. המנצח היה אדם מיוחד. ממקום מושבי יכולתי לראותו מחייך מדי פעם לקבוצת הצ'לנים, שניגנו קטע קצת יותר קשה ועודד אותם בחיוכו, זאת גם עשה בפנותו לנבלאית, לוויולות, לחלילנים ולכל קבוצות הנגנים, כל אחד בתורו...
הידד
הקונצרט הגיע לסיומו. כל הקהל ואני בתוכו, עמדנו ומחאנו כפיים בהתלהבות אין קץ. חברי התזמורת, שישבו על מקומם, רקעו ברגליהם לאות תודה..., כמעט בכיתי מרוב התרגשות וקראתי בקול ניחר: "בראבו, בראבו"...
המנצח נכנס שוב ושוב, השתחווה לקהל לאות תודה, יצא ונכנס... ואחר כך, כשראה שלא נרגעו הרוחות והמשכנו ביתר שׂאת למחוא כפיים, הפנה מבטו לקונטרבסים, הצביע באצבעו על כל אחד מהם ואז הניף ידיו למעלה, כשהוא פותח את אצבעותיו, כאומר "הידד" לקבוצת נגנים זו, אנו מחאנו כפיים בהתרגשות למראה מחווה יפה זו, ואז הוא פנה לקבוצת כלי הנשיפה, ושוב, הצביע על כל אחד מהם והניף ידיו למעלה ב"הידד" מחודש...
השתוללנו מרוב מחיאות כפיים..., כך פנה המנצח לכל קבוצת נגנים והודה להם בדרך מיוחדת זו. זה היה טירוף חושים ממש. נרגיות טובות וחמות השתוללו באוויר, ואני לא ידעתי נפשי מרוב שמחה וקסם.
תוך כדי הריטואל החוזר ונשנה של המנצח, נכנסה נערה והגישה לו זֵר פרחים ענק ויפהפה, הוא הודה לה בחיוך, הניח את הזר לרגליו והשתחווה פעם, פעמיים ושלוש לקהל שלא הפסיק למחוא כפיים, ואז הרים את הזר, הביט בי בחיוך רחב ואמר: "For you", ובטרם הבנתי מה הוא עומד לעשות, זרק לזרועותיי את הזֵר המקסים.
שבת שלום
חייכתי אליו ואמרתי לו: "Thank you, thank you". עיניי כל הקהל היו נעוצות בי, בטח חשבו שאני רעייתו. הייתי כה מאושרת ועם זאת במבוכה רבה. אני זוכרת שנטלתי את תיקי, חבשתי את כובעי לראשי וצעדתי החוצה מהאולם בצעד מזורז.
ביציאה מהתיאטרון ראיתי מולי גבר גבוה ונאה בחברת אישה. הוא פנה אליי במאור פנים ואמר: "שבת שלום", חייכתי ואמרתי לו: "שבת שלום גם לך".
יצאתי מהתיאטרון כשראשי בעננים וחשבתי בלבי: "שמחה'לה, אלוהים נתן לך טיפה של אושר, ממנה תתבשמי כל השבוע!"
באתי הביתה ולא היה לי שום אגרטל מתאים לזר הפרחים המקסים שקיבלתי. בלית ברירה הנחתי אותו בדלי אדום וחדש שהיה עמי בבית, דלי אדום וחגיגי!
טעם לחיים
צילמתי את הזר היפה ושלחתי את התמונה לילדיי : איריס (בארה"ב) ואודי הגר בירושלים. הם התפעלו למראה הפרחים היפים וסימסו לי מחמאות חמות ומחמיאות.
ברצוני לחלוק עמכם את טיפת האושר שקיבלתי מהמנצח יוהאנס וילדנר, ולהודות לו מאד בהזדמנות זו. אף לכם אני מאחלת שתזכו לטיפּות אושר הנותנות טעם לחיים.