בדיקת חוות דעתו של מומחה התביעה בתיקי ליקויי בניה צריכה להיעשות מתוך שיקולים אובייקטיביים, ללא פניות ובחכמה.
רגע לפני הקביעה כי חוו"ד מומחה התביעה היא מופרזת ביחס לחוות דעת מומחה בית המשפט - מוצע לבדוק כמה נתונים:
- האם נעשו בדירה עבודות תיקונים ושיפוצים אחרי בדיקת מומחה התביעה, במטרה להפחית את הנזק ולבטל ליקויים? - אם כן, אילו ליקויים בוטלו, וכמה ימי עבודה הושקעו בכך? לעתים קרובות בחינה פשוטה של כמות ימי העבודה המושקעים בתיקונים - בין אם צלחו ובין אם כשלו - מבהירה הבהר היטב עד כדי הוכחה ממש, מי מבין המומחים נתן ערכים כספיים ריאליים בחוות דעתו ומי הפריז או המעיט בהערכתו.
- האם ההבדל בין העלויות הנקובות בחוות הדעת נובע מהבדלי גישה לבעיה? - לדוגמה, כאשר הריצוף בדירה פגום ואינו עומד בדרישות התקנים - יכולה להיות גישה אחת, לפיה - לדיירים מגיע לקבל דירה חדשה ותקינה עם ריצוף נטול ליקויים ופגמים ועל כן הפתרון הראוי הוא החלפת הריצוף, ויכולה גם להיות גישה אחרת, והיא - כי למרות אי ההתאמה של הריצוף ואופן ביצועו לדרישות התקנים - "אפשר לחיות עם זה" ואז עלות הפתרון היא אפס. יש להבהיר, כי מצב שבו בית המשפט יעדיף את הגישה ש"אפשר לחיות עם זה" למרות אי ההתאמה לתקן זה או אחר שלגביה אין מחלוקת, והיו דברים מעולם, אלא שבמקרה כזה אי-אפשר לומר כי גישת מומחה התובעים מעידה על חוות דעת מופרזת; יותר מתאים לומר כי במקרה כזה פסק הדין פגע בזכויות דיירים המוקנות להם על-פי חוק המכר (דירות) תשל"ג - 1973.
- לעתים בית המשפט אינו מקבל את ממצאיו והערכותיו של מומחה התביעה כפי שהם מובאים בחוות הדעת, בשל שיקולים משפטיים שבעת כתיבת חוות הדעת לא נלקחו בחשבון, כגון חתימת הקונה על כתבי ויתור (ולמומחה לא ברור מהו מעמדו של כתב ויתור המנוסח כך או אחרת); ויתור מרצון של התובע על ביטול הליקוי - ויתור שכזה אינו פוגע כהוא זה בממצאי חוות הדעת, אך בהחלט גורם להגדלת הפער; התיישנות (סוגיה כלל לא פשוטה מבחינה משפטית ולא מצפים ממומחה שיתחשב בה); פיצול סעדים (נושא שאינו אמור להיבחן על-ידי המומחה).
ויש עוד אפשרויות רבות של התעלמות מממצאי חוות הדעת על בסיס משפטי שאינו מעניינו ומידיעתו של עורך חוות הדעת.
צריך לזכור את הסיבות לאי התחשבות בממצאי חוות הדעת, כולן או חלקן.
כבר פגשתי מומחים מתרברבים שחוות דעתם התקבלה על פני חוות דעת יריבה, של מומחה אחר - שנפסלה, כאשר ההעדפה והפסילה - מקורן בשיקולים משפטיים, שלא קשורים כלל למומחיות בתחום המקצועי של המומחים. יצוין כי לא רק מומחים שוגים בחוסר אבחנה זה.
- נניח שבסופו של יום מתגבשת פסיקה כדלקמן: חוות דעת מומחה התביעה אמדה את עלויות התיקונים בדירה בסך 100,000 שקלים; חוות דעת מומחה ההגנה אמדה את העלויות ב-3,000 שקלים, ואילו מומחה בית המשפט אמד את עלויות התיקונים בסך 33,000 שקלים (פי 10 יותר מקביעת מומחה ההגנה ופי 3 פחות מקביעת מומחה התביעה) - איזו היא חוות הדעת המופרזת? - חשבו על זה.
- לעתים חוות דעתו של מומחה בית המשפט מתקבלת כעדיפה על חוות דעת מומחה צד לדיון - רק לאחר חקירתו בבית המשפט, בעוד שהמומחה של צד לדיון אינו מוזמן לחקירה. במקרה כזה, מה הטעם להשוות בין חוות דעת שנתמכה בעדות [ויש מומחים שיודעים להעיד כהלכה] - לבין מסמך (חוו"ד) בכתב, אשר לא גובה בעדות? האין זו השוואה שאינה במקומה מבחינת האיזון?!
מורה נבוכים:
העולם המשפטי הוא מורכב והשיקולים בו רבים ומגוונים. חוות דעתך עלולה לקבל הערכה כמסמך - גם מבלי שתינתן לך האפשרות להגן עליה, ולעתים תוך חוסר איזון עם "חוות הדעת המתחרה" [חוות דעתו של מומחה בית המשפט]. בכל מקרה הכן חוות דעת אובייקטיבית ונטולת פניות ואל תטה את דעתך המקצועית לטובת מי שמשלם את שכרך.